חפירה ומשפחת סטון
כאשר חברי להקת סליי ומשפחת סטון העיפו את המח והשמיים למשתתפי פסטיבל וודסטוק המיתולוגי כשהם מפוצצים באפרז הייתי בערך בן עשר. שש שנים מאוחר יותר יכולתם.ן למצוא אותי בערבי שישי על עמדת התקלוט האנלוגית של בית הנוער "מרכז ביכורי העתים" בחסות עיריית תל אביב מרקיד את בני התשחורת של תל אביב צפון פלוס דרום במסיבות ליל שישי בהפסקה של מופע להקות הפליטים של הסיקסטיז שחלטרו באותה עת.
התיק שסחבתי עם ערימת תקליטים מהבית כלל בין היתר כמה אלבומים של חמישיית האחים ג'קסון לפני שמייקל הפך לכוכב בפני עצמו ועוד אלבום אחד מיוחד של סליי אנד דה פאמילי סטון שיצא באותה עונה של הפסטיבל האמריקאי ונקרא בפשטות – Dance To The Music וכלל שלל להיטי רחבת ריקודים עשירי Fאנק, גרוב, RNB ונשמה. לצידו של אלבום הויניל המלא החזקתי כגיבוי תקליטון מהירות 45 שכלל מצד אחד את הלהיט עצמו – Dance To The Music ומצידו השני השיר הפחות רקיד – זה עניין משפחתי..
מכיוון שמערכת הפטיפונים הייתה אנלוגית לחלוטין ולא הייתה אפשרות לשלב בין סינגל לסינגל חובר לסט הפטיפונים מכונת אקו, אף היא אנלוגית שפעלה באמצעות רצועת גומי, כדי להריץ סט של סליי ומשפחת סטון ברצף הייתי נעזר בתקליטון למלא את המשבצת החסרה עד שאוכל לעבור לשיר הבא בתקליט, כך שהלהיט Dance To The Music היה מושמע בערך חמש עד שש פעמים בערב אחד.
עד כאן הסיפור שלי עם סליי סטון והמשפחה.
דוקו סטון
כעת נעבור לסרט הדוקו אודות סליי. אשר עלה לפני כחודש בשירותי הסטרימינג HULU ודיסני+ במקביל וכעת גם ניתן לצפייה לתושבי מדינת ישראל
הסרט שנקרא בידי יוצריו – Sly Lives! (aka The Burden of Black Genius) הוא סרט דוקומנטרי אשר בוים בידי אמיר "קווסטלוב" תומפסון. הסרט הוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל סאנדנס בתאריך 23 בינואר 2025.
הוא מנסה לפצח את חידת הדמות והיצירה של סילבסטר סטוארט שאחז בטייטל הבימתי סליי סטון והנהיג במשך השנים 1966 ועד 1983 בהרכבים שונים את להקתו סליי ומשפחת סטון – Sly & the Family Stone, להקה שלמרות ההצלחה הגדולה שלה בשנות השישים ותחילת הסבנטיז במאה שעברה והיותו של סליי דמות יוצר מוזיקלי שהשפיעה על אמנים רבים מאז ועד היום, היא סיימה את דרכה כאשר סליי שהיה מכור לסמים קשים נעצר ונאסר בעקבות החזקת קוקאין.
במסגרת הסרט משובצים ראיונות של שורת דמויות שהיו לצידו של סליי סטון באותן שנים ביניהם מוזיקאים ויוצרים כאנדרה 3000, ד'אנג'לו, צ'קה חאן, קיו-טיפ, נייל רודג'רס, ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, ג'ורג' קלינטון, רות קופלנד וקלייב דייויס חלקם מתוך תיעודים קודמים וחלקם כעבודה עכשווית. כשהבמאי יוצר מעין מסע בראיונות ההם הוא מצליח לטוות את דמותו של סליי סטון.
אחת הנקודות הייחודיות של להקתו של סליי סטון הייתה העובדה שהלהקה כללה מוזיקאים לבנים ושחורים יחדיו, עניין שלא היה ממש מקובל באותה עת כאשר אמריקה עדיין חבולה ופצועה מהפגנות על רקע הגזענות ועל רקע הסירוב להילחם בויאטנם (כה אמר קהלת – אין חדש תחת השמש וכו'…), לקהל הצעיר העניין לא הפריע כלל והלהקה הפכה לגשר שמחבר בין עולמות הרוק המוקדם של אז לבין עולם המוזיקה השחורה שהחלה להיפתח לקהל הלבן.
סליי סטון, כיום קשיש בן 82, מוצג כאדם דו קוטבי בסרט, מצד אחד גאון מוזיקלי ויוצר להיטים אדירים שמרקידים עד היום בכל מסיבה שמחשיבה את עצמה ומצד שני אדם המכור למרחיבי תודעה מהסוג הקשוח ביותר. בתכל'ס ההתמכרות גמרה אותו כאמן יוצר ועם השנים ירד מכל נכסיו כמו שאומרים והפך לחסר בית הנאלץ לקבל סעד מאנשים טובים. אמנם באמצע העשור הראשון של המאה הנוכחית הוא זכה לעדנה מסויימת כשהוזמן למספר הופעות. חלק מהתחקיר בסרט מציג את סליי סטון כמי שנחלץ מכל הטראומות שעבר והפך שוב לאדם בריא ומתפקד.
לגופו של עניין
הסרט בסופו של דבר מנסה, לדעתי לא בהצלחה יתרה, להציג את דמותו ונפשו של אחד מגאוני המוזיקה השחורה תוך שימוש במניפולציית פאזלים המתיכה העתקי ראיונות ישנים לצד חומרי ראיונות בני זמננו, קצת לא הוגן בעצם. למי שבאמת מבקש לדעת וללמוד אני ממליץ להריץ חיפוש ביוטיוב אחר סליי ומשפחת סטון, התוצאות יניבו שלל סרטונים כולל הופעות באורך מלא של הדבר הנפלא הזה, מנגד יעלו גם כמה סרטונים בהם מוצג סלי סטון כקשיש חסר כל, חסר בית, מכור לסמים, נראה די עלוב ופאתטי ובכיוון של דמנציה מתפתחת. כמה נוראה היא הדרך לסוף.
הסרט מומלץ לכל מי שמתעניין בצמיחת סצנת הגרוב והמוזיקה השחורה עד היום, למי שרוצה לחלוק כבוד ולערוג על נוסטלגיה שחלק ממנה עדיין מפמפם את רחבות הריקודים.
תרקדו למוזיקה
כמובן שהסרט מלווה בפס קול מוזיקלי, הוא עלה לספוטיפיי כפליי ליסט
הנה כמה טריילרים מתוך הסרט
