תריסר שנים חלפו מאז שהזמרת והיוצרת יהודית רביץ השיקה אלבום שירים, האחרון – "סופות של חול" אשר כלל תשעה שירים נחתם בדואט של רביץ עם אבי בללי מנקמת הטרקטור בביצוע מעודן לשיר "פזמון ליקינטון" שמילותיו נכתבו בידי המשוררת לאה גולדברג ואילו הלחן נכתב על ידי רבקה גוילי.
מאז הספיקה יהודית רביץ, הנחשבת כאחת היוצרות והמבצעות החשובות במוסיקה הישראלית מזה חמישה עשורים, להכריז על הפסקת הופעות ובהמשך גם הכריזה על פסק זמן מיצירה בכלל בתחום המוזיקה.
אולם בפועל היא לא נטשה את עולם היצירה והמוסיקה, מפה לשם היו לה שיתופי פעולה מוזיקליים, למשל עם דודו טסה כמלחין, עם חברי המופע והאלבום הכבש השישה עשר בשיר (והם כולם מתכננים לשוב אלינו בקרוב כידוע…), הספיקה לחדש כמה שירים מהאולפן הביתי ואף להתארח בתוכנית הדגל של תאגיד השידור "זהו זה".
במהלך השנה האחרונה החלה יהודית רביץ אשר ליצירתה יש השפעה עמוקה על התרבות הישראלית, והיא מלווה כל אחד מאיתנו ברגעים שונים בחיים, לטפטף אט אט שירים חדשים – איילה" לפי מילותיה של יונה וולך, "ילדות נשכחת" שכתב יעקב גלעד ו"בבוקר" מאת יורם טהר לב אותו הלחינה רביץ ובצעה כדואט עם גבע אלון, אפילו שלחה את ידיה בטקסטים מקראים אותם הלחין עבורה יזהר אשדות – "קהלת פרק ט".
הבוקר סוף סוף יצא לאור אלבומה החדש – "אני משם" הכולל 13 שירים בהפקה מוזיקלית משותפת של אב ובנו – יזהר ועילי אשדות, גם אלבום זה נחתם בדואט כפי שכבר הכרנו עם המוזיקאי היוצר גבע אלון בשיר "בבוקר" שמילותיו נכתבו בידי יהודה עמיחי ורביץ הלחינה.
כך יהודית רביץ עם יציאת האלבום – "מתרגשת לשתף אתכם באלבום החדש שלי – "אני משם" תודה לחברי למסע – יזהר ועיליי אשדות שניגנו והפיקו את האלבום ולכל המוזיקאים הנהדרים שהצטרפו אלינו."
מרגע ההאזנה הראשון לאלבום אתה מבין לאן מושכת אותך יהודית רביץ. מדובר במסע אל העבר הסנטימנטלי, הנוסטלגי, מעין התרפקות על פעם, וכאן עולות שאלות – למה לעבר, הוא, העבר, מקומו מובטח על המדף הנכון, למה לא להתייחס להווה שלא לדבר על העתיד? האם יש כאן תחושת אכזבה ממה שמתרחש סביבנו? לי אין תשובה, יהודית צריכה לענות על כך.
אז פשוט לחצתי פליי על נגן הספוטיפיי (אפשר גם בפליי ליסט ביוטיוב) ונשענתי לאחור למשך 36 דקות ועוד קצת, מסע לאוזניים ולמחשבות. כיף אינטלקטואלי שאינו מאבד את התחושה שצריך לפרק ולבחון שיר שיר גם אם הם מוגשים בחטיבה אחת שלמה.
מכל מקום האלבום החדש נפתח בקטע אינסטרומנטלי – "נעימת פתיחה" המלווה בשירת "לה לה לה" נון שאלנטית, זהו ביצוע מחודש לקטע שכתבה יהודית ובצעה במקור ביחד עם יוני רכטר, הוא על גבי פסנתר והיא בגיטרה ותופי קונגוס, היצירה היא הפתיח למופע שהפך לאלבום הקלטה חיה מתוך "באופן קבוע וחד פעמי" משנת 1979. בביצוע המחודש פותחת יהודית כשהיא מלווה עצמה לצלילי הגיטרה האקוסטית ובהמשך נכנס העיבוד המוזיקלי הנוכחי של בני משפחת אשדות המצרפים שירת מקהלת גברים דיגיטלית ברקע לעיבוי התחושה.
השיר הבא הוא שיר הנושא –"אני משם" שנכתב בשנת 1963 על ידי המשוררת והסופרת לאה גולדברג והוא הולחן בידי יהודית רביץ ונכלל במקור באלבומה – "ומאוד לא פשוט לחכות" שיצא בשנת 1993. אז הלבישה רביץ את מילות השיר במקצב מהיר המקבל את השראתו עם צלילי גיטרה של אמריקנה, בהגשה הנוכחית מפשיטה רביץ את המלודיה ומלבישה אותה בחליפה חדשה בה היא אוחזת בגיטרת הבס ואילו המפיקים שולטים בשאר כלי הנגינה -יזהר בגיטרה האקוסטית ובנו בפרצי גיטרה חשמלית, קלידים ותכנותים, הופכים את השיר התזזיתי ההוא למהיר יותר, מחוספס יותר ועירום יותר, מדגיש את קול השירה.
בשיר השלישי אנחנו נפגשים עם אחד הכותבים הכי חשובים בתרבות הישראלית, השיר "אדון כמעט" נכתב במקור כחלק מתוך היצירה הכוללת של חנוך לוין – אין מקום לשניים על עמוד החשמל" שנכלל בספרו "מה איכפת לציפור" בשנת 1965 וזכה להיכלל באלבום "גלוי ונעלם" שיצא בשנת 1980 בידי יהודית רביץ שהלחינה אותו. גם כאן שיחקה רביץ בסיועם של בני משפחת אשדות בעיבוד המוזיקלי כשהם מסירים את התזמור המקורי, מותירים את השיר חשוף ומעקצץ בכלי הנגינה, אין יותר תחושת פסנתר וכלי נשיפה מתוזמרים. המקצב נוסע אחורה בטמפו ואנחנו מקבלים הרבה צלילי גיטרות וכלי הנשיפה מציצים רק לקראת סוף השיר.
כעת מגיע השיר "נוסע סמוי", שיר זה נכתב על ידי חוה אלברשטיין והולחן לראשונה בידי גדעון כפן, יהודית רביץ הלחינה גרסה משלה וכללה את השיר באלבום "ומאוד לא פשוט לחכות" שיצא בשנת 1993, שוב היא חוזרת לאלבום קודם ומנסה גרסה עיבודית חדשה לשיר מוכר וותיק.
השיר הבא – "ילדות נשכחת" במילותיו של יעקב גלעד, כבר יצא לאור כחלק ממסע הקידום לאלבום הנוכחי, זהו שיר שהולחן בזמנו על ידי יהודית רביץ עבור הזמרת נורית גלרון ונכלל באלבומה של גלרון – "אני ראיתי יופי" משנת 1982. רביץ עוטפת את השיר בחזרה לחיקה ובני משפחת אשדות מלווים אותו בעיבוד והפקה מהודקת ומצומצמת אליה הם מגייסים את אבישי כהן עם הקונטרבס ואת סלומה בכלי הקשה וקולות רקע, כמו שינוי חליפה מוזיקלית.
הלחם מוזיקלי ראשון
בשיר השישי באלבום, הקרוי בפשטות "קטע מעבר" מבקשת יהודית להעביר למאזינים איזו מין קריאה, מדובר בהלחם בין שני שירים באמצעות מבנה אקורדי דומה, הראשון "אדם בתוך עצמו" שכתב והלחין שלום חנוך ונבחר להיות שיר הנושא באלבום הסולו הראשון של חנוך שיצא לאור בשנת 1977 ו-"מילה טובה" שכתב יעקב גלעד ויהודית הלחינה בשנת 1981 כחלק ממופע הסולו הראשון שלה ובהמשך הוא נכלל באלבומה – "מילה טובה ואוסף שירים" שיצא שנה לאחר מכן.
צריך להטות אוזן טוב טוב לשיר המולחם הזה, יש כאן שני חלקים לשלם, מצד אחד השתבללות דכאונית ותחושת ריק ואפסיות ומהצד השני פסיעה במעלה התקווה לאור שיגיח ויסיר את העננים השחורים.
חנוך סיפר בזמנו על השיר "אדם בתוך עצמו" בראיון בעיתון ידיעות אחרונות – "השיר נכתב כשהייתי באנגליה, לפני מלחמת יום כיפור. לא דיברתי אנגלית ועשיתי שם תקליט עם מילון והמון טעויות תחביר, כתבתי לבד את המילים באנגלית בלי לדעת אנגלית בכלל… את השיר הזה כתבתי בעברית בערב שבו הרגשתי אומלל והכי לבד שיש, הכי חרא שיש. הגעתי לתוך עצמי, וכשחזרתי לארץ היה לי את הטקסט, ואת הפזמון פשוט חלמתי באיזה לילה."
לעומת זאת השיר "מילה טובה" מבקש במילותיו לתמוך, לחזק ולעטות תקווה, ההדמיות הרבות המופיעות בטקסט עצמו מצביעות על הכיוון הטוב כמגמה שיש לשאוף אליה.
השיר הבא – "עשה שיהיה לי קל" נכתב על ידי אסתר שמיר והולחן בידי יהודית רביץ, הוא יצא לאור במקור באלבום הסולו השביעי של רביץ "ומאוד לא פשוט לחכות" שיצא בשנת 1993 וכלל טקסטים של משוררים אשר רביץ הלחינה ועיבדה. גם כאן נותנת רביץ חופש פעולה למשפחת אשדות לעבד ולהפיק את המעטפת האינסטרומנטלית שונה לחלוטין מהעיבוד המקורי, חשוף יותר עוקצני יותר ופחות מלטף, מיתרי הגיטרה האקוסטית נותנים את הטון.
השיר השמיני באלבום נכתב והולחן בידי עילי אשדות והופק במשותף עם אביו יזהר. השיר הוא סיפורה של יהודית רביץ, על ילדותה, על חייה כאמנית ומוזיקאית חשובה ומוכרת שמבקשת להיעלם אל תוך האנונימיות, קטע שלא צולח לה, השיר – "שם פרטי" הוא שיר החפלה של האלבום אליו מצטרף במהלך ההקלטות רן שם טוב כדי להציף למאזינים את צלילי גיטרה החשמלית הייחודית שלו ואילו חברי הפרויקט של רביבו מצטרפים בכפיים ובפזמון כשיהודית שרה שורה מתוך שיר החפלות של צלילי הכרם -שמחה גדולה הלילה…
פרשנות מתומצתת
יהודית רביץ מנצלת את ההזדמנות שהיא נוגעת בחומרים מן העבר והיא מבקשת לפרק אותם לחלקיקים כדי לשחרר את המסר שלה, כך עם השיר הבא, השיר התשיעי באלבום שנקרא בפשטות "לקחת", זוהי וריאציה עכשווית המתבססת על השיר "לקחת את ידי בידך" שמילותיו נכתבו על ידי יענקל'ה רוטבליט והוא הולחן בידי מתי כספי, שיר שזכה להיכלל באלבום הבכורה שלה שיצא בשנת 1979, יש המגדירים את השיר כיציאה מהארון. בביצוע הנוכחי עושה רביץ תרגיל יפה ומצמצמת מרווחים ושורות, על המלודיה המוכרת היא משבצת שתי שורות מתוך השיר המקורי – "ניגנת לי שיר על הגיטרה…" שורת הפתיחה בבית השני וממשיכה עם – "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" כאשר הכל מונח על גבי ביט מחוספס וקצבי המלווה את המלודיה, יהודית רביץ מציירת פרשנות חדשה לשיר במבט לעבר העבר, מבקשת לתמצת ולסכם תובנות.
הלחם מוזיקלי שני
יהודית רביץ ממשיכה ויוצרת למאזינים פעם נוספת משמעויות חדשות מתוך שלל השירים שבצעה בעבר, ממש כמו אומן תשבצים או פאזלים האוסף את אבני המוזאיקה הקטנות ומחברן מחדש בעבודת שחזור, אך כעת הציור נראה וכמובן נשמע אחרת לגמרי. בשיר העשירי שבאלבום מלחימה יהודית רביץ שני שירים, הראשון – "קרוב אלי" לפי מילותיה של שמרית אור והלחנתה של רביץ, במקור הוא נכלל באלבום הסולו השישי שלה – "שם" שכלל תשעה משיריה של שמרית אור, חלקו השני של ההלחם הוא השימוש מתוך השיר – "שובי לפרדס" למילותיו של מאיר ויזלטיר, אף הוא הולחן על ידי יהודית רביץ ובוצע במקור בפי אריק סיני. מהראשון אוספת יהודית רביץ את הבית והפזמון הראשון ותוך כדי מעבר אקורדי ממשיכה לשיר השני לפזמון בית פזמון. הופכת את השיר המשופץ לשיר ערגה ואהבה המעוטר ביד אמונה במעטפת אינסטרומנטלית צנועה ומהודקת שכוללת גם את צלילי המפוחית של מתי כספי.
החכם באדם
השיר הבא באלבום החדש כבר ממש נוגע בהווה ונולד בהשפעת אירועי השנה האחרונה, יהודית רביץ מחפשת מענה ומגן בתוך הספרים הישנים של מורשת העם היהודי, היא פותחת את ספר קהלת המיוחס לשלמה המלך בפרק ט' ומלחינה אותו מילה במילה כשהיא הופכת את סדר הפסוקים, פסוק ו' מקדים את פסוק ה' ושניהם יחדיו יוצקים משמעות אפוקליפטית. על השיר הזה שיצא לאור לפני כחודש כחלק ממסע הקידום לאלבום, אמרה יהודית רביץ – "כשהאדמה רועדת תחתי, מחפשת בספר קהלת רק כדי להיות בטוחה שאין חדש תחת השמש.. הצעתי ליזהר פסוקים מפרק ט' וקיבלתי שיר חזק".
בשיר ה- 12 שבאלבום אנו פוגשים את הסנונית הראשונה שיצאה לאור לפני חצי שנה וסימנה את הדרך. השיר "איילה" נכתב על ידי המשוררת המנוחה יונה וולך, הוא כבר בוצע בעבר בידי להקת "עלמא" בהלחנתו של אליאב אובל נאמן. יהודית רביץ לקחה את הטקסט והלחינה אותו בהפקה מוזיקלית משותפת עם האשדותים.
במקור נכתב השיר בטייטל "שיר" בידי יונה שכבר הייתה בשלהי חייה בעקבות מחלת הסרטן. השיר הוא מעין דו שיח פנימי אישי ועצמי של יונה עם עצמה. הוא היה שונה מכתיבתה המוכרת העושה שימוש במושגים יותר בוטים ועזים. ככל הנראה היה זה חלק מחשבון נפש אישי של יונה כסיכום חיים. הוא נכלל בספר שיריה "אור פרא" שיצא בשנת 1983
דואט
יהודית רביץ בחרה לחתום את האלבום החדש עם דואט בינה לבין גבע אלון. את השיר "בבוקר" כתב המשורר יהודה עמיחי, יהודית רביץ לקחה את הטקסט שכל כולו שיר אהבה מעודן עוד בהיותה נערה וחיברה לו לחן, השיר ישב במגירה וכעת היא מוציאה אותו.
המוזיקאי היוצר גבע אלון מצטרף אליה בשירה ובנגינת הגיטרה האקוסטית בהפקה משותפת של שניהם יחד עם דורון פלסקוב. הביצוע המשותף יוצא כחלק ממסע הקידום לאלבום מלווה בווידאו קליפ עליו אחראי מאור כהן כבמאי ועורך (שימו לב לאפקטים הפסיכים).
יהודית רביץ מספרת על השיר – "הלחנתי את השיר בחדר שלי בבית ההורים הייתי נערה בת 15 .באותה תקופה להקת כוורת הגיעה לבאר שבע פעמים רבות, לא החמצתי אף הופעה. חלמתי להצטרף אליהם וגידי גוב היה האליל שלי. היה לי ברור ש"בבוקר" מיועד לו למרות שלא הכרנו. כשחשבתי להקליט בעצמי את השיר לאלבום החדש, חיפשתי גיטריסט מעולה שידע להתמודד עם האקורדים המסובכים שנוצרו בסולם החדש שבחרתי. מיד חשבתי על גבע שלשמחתי הסכים והקליט גיטרה נהדרת וגם הפתיע אותי כשהקליט שירה משלו שמאוד אהבתי וכך נולד הדואט."
כך גבע על החיבור המוזיקלי – "הכל קרה מעצמו. בזרימה מוחלטת. כאילו היה כבר ידוע מראש. יש חיבורים מוזיקליים שלא צריכים מילים. המפגש עצמו מייצר את התנועה. ברמה הרוחנית אני מרגיש שהשיר הזה תמיד היה."
לסיכום – אין ספק שמוזיקאית יוצרת ומבצעת כיהודית רביץ שעל מקומה המאוד מכובד בהיכל התרבות הישראלית אין מחלוקת, אשר החליטה לשוב וליצור, יכולה ממקומה לקחת וללוש שוב ומחדש דברים שכבר נאמרו וליצוק בהם (לפחות בחלקם) משמעויות חדשות ולהעמידם נכונים לעת הזו.
כאן תוכלו לצלול לתוך הפרטים החשובים בכל שיר ושיר
והודעה חגיגית למאזינים ולאספנים – האלבום החדש יופיע גם על גבי תקליט בשתי מהדורות – ויניל בצבע שחור, ומספר מוגבל בצבע אדום-שקוף, את העטיפה והשרוול הפנימי איירה יהודית רביץ. הפצה על ידי האוזן השלישית בלייבל זהב שחור. האלבום צפוי להיות בחנויות התקליטים בתחילת שנת 2005. רכישה מוקדמת זמינה מעכשיו באתר האוזן השלישית
