האם ידעתם את מקורו של שם המחזה שהפך לסרט קולנוע ואף למחול בלט במהלך 60 ויותר השנים שחלפו מאז שנכתב במקור בידי המחזאי אדוארד פרנקלין אלבי המנוח? ובכן מדובר בפראפרזה על השיר – Who's Afraid of the Big Bad Wolf? במקורו קטע מתוך סרט מאוייר של וולט דיסני משנות השלושים, כאשר החזירונים רוקדים ומנגנים סמוכים ובטוחים שבית הקש והבוץ שבנו לעצמם יגן עליהם מהזאב הרע, במקרה הסרטון נמצא כאן, תלחצו…
כל זאת למה? כי הסופרת ווירג'יניה וולף , ילידת המאה ה- 19, הייתה ידועה בין היתר בכתיבת תוכן אינטלקטואלי מיני חתרני בספריה שהיה מוצג בדו שיח והאינטראקציה בין הדמויות שיצרה, חלקן פמיניסטיות וחלקן מהלכות על הקצה לאותה תקופה. את המשפט המתנגן הזה -"מי מפחד מווירג'יניה וולף?" שרה אפרת בן צור המגלמת את גיבורת המחזה מספר פעמים בעמידה מתריסה תוך הנפת שמלתה מעל תחתוניה, הן מול בעלה והן מול האורחים.
אבל ברצינות, במה עוסק המחזה שכבר הספיק לכבוש את העולם מאז נכתב ואף בישראל עלה כמעט בכל התיאטראות, החל מהבימה, דרך בית לסין ועד הקאמרי שוב ושוב.
המחזה שאת גרסתו הנוכחית ביים עירד רובינשטיין על פי תרגומו של דורי פרנס עוסק בלילה אחד בביתם של בני הזוג מארתה, בת 52 (המגולמת על ידי השחקנית והמוזיקאית אפרת בן צור ש"נחטפה" מתיאטרון גשר לתיאטרון הקאמרי), ובעלה ג׳ורג׳, בן 46 (אותו מגלם מיכה סלקטר), המארחים בסלון דירתם שבעיירת קולג' טיפוסית בארצות הברית זוג צעיר, מיצי, בת 26 (המגולמת על ידי אביגייל הררי), ובעלה ניק, בן 30 (שאת דמותו לובש תום אבני). במהלך המחזה מנהלים מארתה וג׳ורג׳ ביניהם משחקים סאדו־מזוכיסטיים לעיני אורחיהם הנבוכים וחושפים את סודותיהם האינטימיים ביותר.
העלילה שמתחילה בעקיצות קטנטנות הופכת אט אט למלחמת מוחות שבה כל האמצעים כשרים ואין יותר סודות לאף אחד.
במקור המחזה הוא כבן שלוש שעות, הגרסה העכשווית מתהדקת לכדי מאה ועשר דקות או בעברית כמעט שעתיים ללא הפסקה. ארבעת השחקנים פשוט נותנים כאן משחק מצויין שמתבטא לא אחת במיוחד ברגעים הכי דרמטיים והכי אקסטרימיים בעלילה.
כל הסיפור מוגש לקהל שמגיע לתיאטרון על גבי במה שמוקפת בספת סלון מרובעת המבדילה בין מרכז הסלון לחדרים המשניים עם עבודת תאורה מצויינת שמקבלת טוויסט עוד יותר משובח ברגעי הדרמה האחרונים במחזה (תראו בעצמכם), על התפאורה אחראי ערן עצמון ועל התאורה אחראי נדב ברנע, קיבלתם ממני נקודה כחולה או מדבקת סמיילי גדולה.
אבקש לדחוף כאן התייחסות בהשראת המחזה להצגה נוספת שעלתה בקאמרי – "השכנים מלמעלה" שאף היא עוסקת במערכות יחסים בין שני זוגות כאשר האחד מתארח אצל השני, נוצרים מתחים ואינטריגות והכל מתפרץ החוצה, האם ווירג'יניה וולף הייתה סוג של השראה עבור המחזאי סטק גאי שכתב אותו?…
ושוב אנחנו חוזרים לזווית הראייה המוזיקלית כי כך זה כאן באתר. על החלק המוזיקלי במחזה הנוכחי אחראי המוזיקאי רועי ירקוני (חבר בהרכבי הרוק נקמת הטרקטור, פאניק אנסמבל ואחראי על עשרות אם לא מאות עבודות מוזיקליות לשלל התיאטראות בארץ, הממסדיים והעצמאיים כאחת, פסי קול לסדרות וסרטים ועוד). עוד מילה לעומר הרשמן המסייע בענייני הסאונד והצלילים, הרשמן שותף לדרך של אפרת בן צור ביצירה המוזיקלית בכלל ושותף לדרך המוזיקלית של רועי עם להקתם פאניק אנסמבל ואין ספק שטביעת ידו המוזיקלית הוטמעה בעיטורים במעברי הסצנות.
הנה כל הרצועות המוזיקליות מאת רועי ירקוני ששובצו במחזה.
בנוסף לעיטור המוזיקלי שירקוני שתל בגוף המחזה הוא היטיב לשבץ שירים שנולדו חמש שנים לאחר שהמחזה נכתב במקור, אמצע שנות השישים, את הכבוד קיבלה הזמרת גרייס סלייק ולהקת הרוק הפסיכדלי מסן פרנסיסקו Jefferson Airplane עם שני להיטים אלמותיים – White Rabbit, ו -Somebody to Love (הראשון בהשראת עליזה בארץ הפלאות…) מתוך אלבום הפריצה של ההרכב, אשר תוכנם השתלב היטב בנרטיב של המחזה.
שיר נוסף אשר שולב בעלילה אך להבדיל הוא נוגן על גבי תקליט ויניל שהכוכבת מרתה, אותה מגלמת כאמור אפרת בן צור הפעילה במהלך הלילה המטורף – היה זה השיר Chop Suey מתוך האלבום Toxicity של להקת המטאל האלטרנטיבי מקליפורניה System Of A Down משנת 2001. שיר שהשתלב היטב בסגנון והאווירה הקודרת והבלתי בטוחה שהמחזה יוצר בעלילתו.
