ביום רביעי האחרון ה- 06.11.2024 התקיים מופע הקאברים "ארבעת האבות " במועדון "בר גיורא" בתל אביב, והמוזיקה הישראלית הוותיקה חזרה לחיים באופן מרגש במיוחד. לאורך הערב, הלהקה הובילה את הקהל במסע נוסטלגי דרך כמה מהשירים האהובים ביותר של שנות ה-70, ה-80 וה-90, בביצועים שיצרו אווירה ייחודית ומחממת לב. במיוחד כשמדובר בקלאסיקה של האבות של המוסיקה הישראלית מתי כספי, יוני רכטר, שם-טוב לוי, יצחק קלפטר, שלמה יידוב, שלמה גרוניך ועוד רבים וטובים.
גילוי נאות בפתח הדברים – גיא רון הוא חבר קבוע בפרויקט המוסיקלי שלי עם שרלוט קלי (סולנית סול טו סול) ומשרת איתי במילואים ובאופן עקרוני אני די מתרחק מערבי גרסאות כיסוי, אך להפתעתי, נכחתי בערב שכולו מרגליות (ולאו דווקא בגלל הכמיהה האדירה שיש כיום לנוסטלגיה ולארץ ישראל הטובה הישנה – במיוחד שעל המופע ריחפה העננה של פיטורי שר הביטחון וירי הטילים לכוון תל אביב).
ההצלחה האדירה של ארבעת האבות, שגרמה למועדון להיות מלא מפה לפה, נובעת בעיקר בזכות יכולותיו המרשימות של יוני שלזינגר שהביא אל הבמה קול עמוק ועוצמתי, אך עם רוך ונוסטלגיה שהורגשה היטב בכל שיר. ניכר היה כי יוני מתמקד לא רק בטכניקה אלא גם בהבאת משמעות רגשית לכל מילה. הביצועים שלו לשירים כמו "היא כל כך יפה", "לא ידעתי שתלכי ממני" ו"ילד אסור ילד מותר" היו מהפנטים במיוחד – הוא הצליח להעביר את הרוך והעדינות שבשירים הללו עם פרשנות אישית, ובכך לרגש את הקהל ולהחזיר אותו לתקופות היפות של המוזיקה הישראלית. (בשיר של ריקי גל הייתי בטוח ששליזנגר "יפול" שכן קשה היה להאמין שזמר, גבר, יוכל להגיע למנעד של גל, אבל שלזינגר לא אכזב – הוא ידוע גם ביכולת שלו לשחק עם גווני הקול שלו – לעבור מקול רך ומלטף לטונים חזקים ומלאי תשוקה שממלאים את הבמה ואת האולם. בנקודות מסוימות, יוני השתמש בגוון הקולי העמוק שלו ליצירת הרמוניות מדהימות יחד עם שאר חברי הלהקה, מה שהוסיף לשירים עומק וקסם.
הגורם הנוסף שמעלה את הערב לדרגה גבוהה ביותר הוא גיא רון, הבאסיסט, שבעיני נחשב לאחד המוסיקאים המחוננים בארץ. גיא הווה לא רק התשתית המוזיקלית של הערב אלא גם עמוד השדרה של הצליל הקבוצתי. בנגינה שלו, גיא הביא יציבות וביטחון שאפשרו ליתר הנגנים חופש לשחק עם הצלילים וליצור הרמוניות מעמיקות. היכולת שלו לשלב קווים באסיים חזקים עם ניואנסים עדינים הפכה אותו לעוגן במופע כולו. גיא בלט במיוחד בעיבודים שהעניקו לשירים קצב חדש, כמו בגרסה המעודכנת של "יום שישי חזר," שם הקצב העמוק של הבאס שלו יצר אנרגיה דינמית שממש הורגשה באולם.
מעבר לנגינה הטכנית, גיא הצליח להביא את הרגש המתבקש בכל קטע. הוא ידע בדיוק מתי לתת תמיכה עדינה בשירים הרכים והמלודיים, ומתי להיכנס חזק יותר בקטעים הקצביים. דינמיקת הנגינה של גיא הדגישה את הקשרים שבין המוזיקאים, והיה ניכר כי יש ביניהם כימיה מוזיקלית חזקה, במיוחד ברגעים שבהם הוא ויוני נעמדו יחד בחזית הבמה – חיבור עוצמתי בין קול לבאס שמילא את החלל כולו.
ההרכב לא פחד להתמודד עם השירים המורכבים של יוני רכטר, מתי כספי ושלמה יידוב אך מעל לכל הצלחת הערב הייתה בעיקר בבחירת השירים המדויקת ומרגשת. המופע שילב קלאסיקות כמו "בלעדיך" של יוני רכטר "לקחת את ידי" של יהודית רביץ. נראה היה שהלהקה השקיעה מחשבה רבה בבחירת השירים, תוך שמירה על איזון בין שירי אהבה, השירים המורכבים מוסיקלית ושירים קלילים שהרימו את הקהל על הרגליים. הבחירה הזו הוסיפה לכלל המופע ממד מכבד לאמנים שגדלנו עליהם והצליחה לרגש את הקהל של כל הגילאים.
על כך יש להוסיף את העיבודים המוזיקליים שהציגו פרשנות רעננה לשירים המוכרים – מבלי לאבד את האותנטיות של המקור. לדוגמה, "לא עוזב את העיר" של שלמה ארצי, קיבל גוון ג'אזי מרענן, ושיר כמו "ערב של יום בהיר" שודרג בעיבוד רוק כבד. כל שינוי כזה הרגיש מדויק ומתאים, ונראה שהמוזיקאים רצו לחדש מבלי לפגוע בכבודם של השירים האהובים.
וכמובן החיבור לקהל היה אחד מרגעי השיא של המופע. הלהקה הזמינה את הקהל לשיר יחד איתה קטעים אהובים, ובשירים כמו "ערב של יום בהיר" אפשר היה לשמוע את כל הקהל מצטרף. דן הוד העלה בדיחות של מתי כספי, הנגנים סיפרו סיפורים קצרים בין השירים, ושיתפו את הקהל באנקדוטות על מה שמייחד כל שיר ועל הזיכרונות שהשירים האלה מעוררים. התחושה הייתה של התכנסות של חובבי המוזיקה הישראלית – לא עוד מופע, אלא ממש מפגש מרגש ומחבר. האווירה שהמופע יצר הייתה של מסע בזמן, עם תאורה חמימה ומינימליסטית ועיצוב בימתי בגוונים רכים שהעניקו אווירה אינטימית. באולם חשוך, עם תאורת ספוטים חמה, אפשר היה להרגיש כאילו אנחנו נמצאים במועדון הבלו- נוט בניו יורק.
בסופו של דבר, המופע הצליח לעורר תחושת נוסטלגיה חזקה ולשחזר את הרגעים היפים של המוזיקה הישראלית. כל שיר הצליח להזכיר לקהל את תחושת הביחד, והייתה תחושה שהערב הזה היה לא פחות מחגיגה אמיתית של המורשת המוזיקלית הישראלית.
ארבעת האבות הם:
שירה ואקוסטית – יוני שלזינגר
קלידים – דן הוד
בס – גיא רון
חשמלית – דרור זלבר
תופים – דרור גינזברג
הנה כמה רגעים של צלילים מהמופע, צילום לאה אבישר
