אם יש משהו שמשמש לנו כתרפיה בכל התקופה המשוגעת שאנחנו נמצאים אלו סדרת המופעים השונים בקיסריה, שעוזרים לחמם את הלב ולתת כוח להמשך.
במקרה של בניה ברבי, זה במלוא מובן המילה ואצלו, כל דבר אבל כל דבר, זה עם כ ל ה ל ב ו ה נ ש מ ה.
אם הוא יוצר בלדה, היא תיכנס עמוק ללב ותפרוט במיתרי הרגש ואם לעשות שמח, זאת תהיה חתיכת חאפלה שתקפיץ את הקהל והמוזיקה תמשיך להתנגן בראש גם אחרי הפקקים ביציאה. ולגבי האהבה שלו לקהל ולאנשים…אתם תראו בהמשך.
בשנה שעברה, הוא חנך את קיסריה בפעם הראשונה עם 2 מופעי סולד אאוט מהדהדים ונראה שגם הפעם, ברבי הולך ליצור פה מסורת ביחד עם "השבט של בניה" (הכינוי לקהל שלו) ועם הג'מעה (הכוונה לחבריה שמנגנים איתו ביחד על הבמה).
גם הפעם המופע התחיל עם רגע של אנפלאגד, כאשר בניה ברבי מבצע את "קולות", שיר הנושא של המיני אלבום, שיצא בשנה שעברה כחלק ה-2 מתוך האלבום הרביעי שאמור לצאת בקרוב. הבלדה העוצמתית כ"כ הדהדה עם הקול של ברבי והגיטרה האקוסטית ברקע, שלא היה צריך להוסיף לזה כלום והפזמון לא יכול להיות יותר נכון מאשר כל מה שקורה עם המלחמה והחטופים:
"קולות
מי יענה לי
מי שם דואג לי
והעולם נרדם
הולך וחוזר לי
ניגון מתגלה לי
והעולם נרדם
עולם נרדם"
כשהוא סיים בקול גדול עם ה"עולם נרדם" פתאום הנגן יוני דרור הוציא שופר וניגן מנגינה יהודית ועוצמתית, כמו שיש בבקשות לבורא עולם בימים הנוראים של חגי תשרי. באותו הזמן, בלונים צהובים עלו למעלה, כתפילה שהכל יעשה כדי להחזיר את החטופים עכשיו.
בשיר הבא כבר הצטרפו הג'מעה של ברבי לבמה הפעם לבלדה "גומות" כשהעיבוד היה בסגנון פולק מודרני עם חליל קלטי כמו במקור. אחרי שנכנס לנו ללב, "עכשיו הלב פתוח" באמת וכשהג'מעה על הבמה, החאפלה מתחילה עם אותו הלהיט, כשהקהל כבר קם מהישיבה ואלו מהאורקסטרה התקבצו ליד הבמה ואחרי זה, קצת הפוגה עם "ערב טוב קיסריה" המסורתי.
בהזדמנות הזו, בניה לא לוקח שום דבר מאליו מהעשור האחרון בו הפך להיות אחד האמנים האהובים ביותר בישראל: "לכל אחד ואחת פה יש חלק קטן ממני. פאזל של לבבות מכל רחבי הארץ והגיעו לכאן כדי לעבור ביחד מסע, כדי לחוות רגעים בתוכו ואני רוצה להגיד לכם, תודה על זה, כל אחד ואחת פה חרוט בתוכי, תודה על הערב הזה".
באותה ההזדמנות הוא גם דאג לשלוח מזל טוב לכלת שמחה אחרי שהחברות שבאו איתה למעלה ביציע שרו "היום יום הולדת" ואת זה אף אחד לא יכל לפספס.
ברבי המשיך ב"מנגינה קטנה" שהפך להמנון גדול בשבט של בניה ואותה מנגינה קטנה, היה בה משהו מיוחד, כשהשילוב של הים תיכוני והפופ, עטוף בתוך מוזיקת נשמה יהודית, שמצליחה לחבר יחדיו את שבטי ישראל.
למוזיקת נשמה יהודית יש גם עוד חיבור לז'אנר מאוד פופולרי שכותב הרבה על ציון וזה הרגאיי, כשברבי וג'מעה מנגנים את "אל תשאלי", הלהיט אותו הוציא ביחד עם גיל ויין לפני 7 שנים ולהוסיף את החיבור לאותם שורשים יהודיים, השופר עשה קאמבק עם אלתורים מקפיצים כדי לעשות כאן חג חמישי שמח.
בקצב הטברנה מגיע "מה שבא בא" ואח"כ לוקחים את הפחדים, זורקים אותם ושוכחים (קצת) מהצרות עם "קחי את הפחדים" כשמילות הפזמון נותנים כוח להמשך:
"אז קחי את הפחדים, זרקי אותם לים
תראי בסוף כל לילה החושך נעלם
מול כל השדים נגד הרוחות
(נצא מזה ביחד) נמצא את הכוחות."
בין לבין, ברבי מוצא זמן לספר סיפורים משעשעים תוך כדי כמו שקרה לו היום בבוקר: "קמתי מרוגש מאוד, אז הלכתי לעשות מקלחת, מדיטציה, שמתי מוזיקה ורקדתי עם תחתונים בסלון…לא לדמיין את זה (הוא מבקש מהקהל). שיר (בת הזוג) עם הקטנצ'יק בסלון ואין ריפוד על הסלון, ואנחנו כבר כמה ימים מחכים לרפד. מפה לשם, שאלתי אותה למה אין ריפוד. אז היא אומרת לי "אל תשאל…יש לרפד אבצסט בישבן". בום…דפיקות בדלת, אני רץ לשם עם תחתונים. אני צועק "מי זה?" הוא עונה לי "זה אני". לא פותחים את הדלת סתם לכל אחד. אני אומר לו "מי זה" הוא אומר לי "זה אני…השליח של הדגים". אמרתי "וואלה יום חמישי, מחר יש חריימה, שכחתי מזה". אני פותח לו את הדלת (במרווח קטנטן)… אני עם תחתונים אני מזכיר לכם…לוקח את השקית ואז הוא אומר "אה, אתה זמר, אתה בניה ברבי" אז אני אומר לו "כן". אז הוא אומר "אפשר תמונה?". אמרתי לו "כפרה עליך, אני עם תחתונים", אז הוא אומר לי "אז מה, אתה רוצה שגם אני אהיה?". מפה לשם מסתובבת תמונה שלי בתחתונים, בקבוצה של הדייגים בוואטסאפ, אז אם זה הגיע לידיכם, תמחקו אותה." (בפנייה לאשתו) אז מה אני אאחל לנו? שנמצא הרבה סיבות לרקוד בסלון…אהבה שלי".
בוייב הזה הוא מבצע את הבלדות "כמה רקדנו" ואח"כ הקהל כבר הפעיל את הטלפונים והפלאשים להצטרף אל ברבי בפזמון של "ממה את מפחדת".
כפי שראיתם בשורות הקודמות, בניה ברבי כל הזמן מדבר על להודות ולהכיר בטוב שמסביבנו ונותן לא מעט חומר למחשבה כשהוא מדבר עם הקהל בין הלהיטים שלו: "פתאום מסתכל רגע אני רואה, כמה אתם יפים, כמה אור, איזה כיף. תסתכלו ימינה שמאלה, תראו בעיניים נקודות טובות, שנלמד זכות אחד על השני בתקופה הזו, שנשמח, שנרקוד, שיהיו לנו הרבה סיבות לעשות טוב. שנשמע בשורות טובות כמה שיותר מהר".
הוא סיפר גם שיש בקהל מישהו שמאוד השפיע על החיים שלו וזה המחנך שלו מהישיבה התיכונית חיספין, ברמת הגולן. שניהם חזרו להיות בקשר בשנים האחרונות והוא שיתף שבאותה ישיבה תיכונית, לפני שהם היו יוצאים שישי-שבת הביתה, היה מספר את אותו הסיפור כאילו זו הפעם הראשונה, על אבא אחד שהיו לו שני בנים ולבן הראשון הוא קנה מרצדס גדולה ויפה ארז לו אותה יפה בסרט, הוציא אותו החוצה, כיסה לו את העיניים הסיר את הכיסוי, הבן ראה ואמר "אבא, למה מרצדס שחורה? רציתי לבנה". לבן השני הוא הביא אבן שהוא מצא בדרך והוא שם בתוך שקית, הוא הוציא את האבן מהשקית ואמר "אבא, תודה, איזו אבן יפה!". (בסוף הוא שאל את המחנך "אני מספר את זה טוב?"). על זה ברבי אמר "שנסתכל על הדברים הטובים בכל מה שיש מסביבנו. שנחיה את החיים במלואם, שנהיה נוכחים ונשמח" ומוסיף "אמן ולכל אחד יהיה לו מישהו אחד שיאמין בו בדרך".
ברבי והג'מעה ממשיכים לפרוט על מיתרי הלב עם "כשבא הגעגוע" ואם כבר פורטים, אז הגיטריסט שאול יצחק מאלתר משהו שהזכיר לי מאוד את הנגינה של סינגולדה. מסתבר שרק הייתי צריך למלא לוטו או להגיד "מיליון דולר", כי זה היה הסיפתח ל"שינויי מזג האוויר" של שלמה ארצי, בקאבר מפתיע וקצבי שעשה ברבי למי שנחשב לזמר הלאומי של ישראל. הג'מעה הוסיפו לזה תיבלון ים-תיכוני, כמו בסינגל לקאבר הזה שהוציא ברבי עם פטריק סבג והתזמורת האנדלוסית בשנה שעברה.
זה אחלה טיימינג להכניס עוד קצת מהלהיטים החדשים, כשביצע את "פרפרים" מתוך המיני-אלבום "קולות" (החלק ה-2 מהאלבום הרביעי) ואח"כ יו-טרן ללהיט יותר מוכר "במקום הכי רחוק" ואח"כ שוב פונים לאותו מיני-אלבום לטראק "בגלגול הבא", בהם בניה מראה שהוא לא רק מוזיקאי מחונן אלא ווקליסט ענק עם מוואלים סטייל הזמרים של פעם סטייל פאריד אל עטרש.
מ-100 קמ"ש מפה רק לוחצים על הגז, ממשיכים במסע בשבט של בניה בקצב הים-תיכוני ומגבירים את הווליום של החאפלה עם הג'מעה ל"תגיד לי מי לא יבוא" ואח"כ עם "אדם הוא אדם" שיצא בשנה שעברה, כחלק ה-1 מתוך האלבום הרביעי.
בדרך כלל, יש יחסים ברורים בין אומן למעריצים בכל מה שקשור לללחוץ יד, לגעת או אפילו לסלפי של רגע (אחרת המאבטחים יסבירו את זה בדרך שלהם)…זה לא במקרה של בניה ברבי. הבן אדם פשוט אוהב את הבריות עד כדי כך, שבלהיט "מישהו איטי כאן", הוא ירד מהבמה ובהילוך איטי של מטריקס, הוא עבר בין האנשים, לחץ ידיים, החליף מבטים וחייך, חיבק, עצר לסלפי, קפץ עם המעריצים ביציע העליון וזה היה נראה שכאילו המאבטחים בעצמם נאלצו איכשהו לגרום לבניה לזוז, כי ההצגה חייבת להימשך.
הרגע הכי מצמרר במופע היה כשבניה ברבי והקלידן אור קודאי, ביצעו את "זה בסדר", השיר שמילותיו נכתבו ביחד עם ברבי, קודאי, הגיטריסט אור בשארי והחברים מנובה. אחרי ה-7 באוקטובר, בניה ברבי עשה מצווה גדולה ונדד ברחבי הארץ, כדי לעזור ולעודד את רוחם של אלו שנפגעו מהאירוע הטראומתי ביותר בתולדות מדינת ישראל.
הוא הופיע בבסיסים של צה"ל, ביקר פצועים, נחך בלוויות, פגש את משפחות החטופים וגם את הניצולים מפסטיבל "נובה". השיר הזה נולד כתוצאה מסשן שהתקיים במקום מיוחד בקפריסין, בו יש סדנאות לריפוי והתחזקות. באותה סדנת כתיבה, כל המשתתפים ביחד עם ברבי, כתבו את מילות השיר, שמדבר שזה בסדר שלכל הרגשות החזקים יהיה מקום להתבטא (מומלץ גם לראות את הקליפ המרגש שמראה את אותם החברים מנובה).
כששמעתי את הסיפור הבא שבניה הולך לספר, חזרתי הביתה עם לא מעט חומר למחשבה לפני השינה. "סבא שלי חיים, נפטר בחופש הגדול בין כיתה א' לכיתה ב', הייתי אז בן 7. כמה שנים לפני הסוף הוא חלה ונפגעה לו יכולת הדיבור, אז רק העיניים הטובות שלו והחיוך כבר אמרו הכל. אבא שלי מספר, שסבא שלי היה פייטן גדול בבית הכנסת ושהיה לו קול של מלאך. ומאז שהוא הפך להיות אילם, הוא מתגעגע לשמוע אותו שר איזה ניגון, פיוט, תפילה. אז פשוט בכל ארוחת שישי, אבא שר ונזכר. אני לא זכיתי לשמוע את קולו אלא רק לנשק את הידיים שלו בכל ביקור. אבא הסביר לי שמי שלא מדבר, מקשיב יותר טוב. הוא אומר שסבא היה האדם הכי חכם שהוא מכיר. כששאלתי "למה" הוא אמר שחוכמת ההקשבה, היא חוכמה הכי גבוהה בעולם, כי זו החוכמה של אלוהים. גם אלוהים, לא מדבר, גם אלוהים רק מקשיב, כמו סבא. וככה מגיל קטן אני מסתובב עם המחשבה הזאת, שאני אוהב יותר לשמוע, פחות לדבר. כי מי שרוצה להידמות לאלוהים, לא מדבר אלא מקשיב. ואנחנו בימים כאלה, שכולם מדברים כל הזמן, ויש הרבה קושי ויש הרבה פילוג, מכל אחד מצפים להגיד איזה משהו, אולי להישמע חכם, אז הנה אני, בניה הקטן, נכד של סבא חיים, בוחר לשתוק. מעדיף להקשיב, לקרוא ולשמוע…פחות לדבר, יותר לדמוע. כי אלוהים לימד אותי בחוכמתו להכיל הכל, בלי לבקר, בלי לשפוט. לנסות להבין את הכאב של כל אחד ואחת ולייחל לרפואה בעולם. יש לי אוזניים, תודה לאל, אחת לימין ואחת לשמאל, ואני מוכן להאזין לחבק את הצער מכל כיוון שרק יגיע. סבא אולי מת, אבל הוא חי בתוכי ואומר לי: "יא איבני, תשתוק ותקשיב. גם כשהכעס גואה, גם כשהתקווה מזייפת, תקשיב…זה הדבר החכם לעשות. תקשיב…זה כבר יביא אהבה. תקשיב…כי היום כבר כולם מדברים. סבא…נוח על משכבך לשלום"."
אותו סיפור אישי ונוגע ללב, זכה למחיאות כפיים רמות, כשבכל תוך זה, נוגן הפתיח לשיר "אור החיים" שכתב אחיו, עומר ברבי, שהוקדש בדיוק עבור התקופה הכואבת שאנחנו עוברים, לראות את האור בקצה המנהרה, בדיוק כמו מילות הפזמון:
"דע גם כשגלים סוערים
יש יד מכוונת
לא, לא תיתן לך
לא תיתן לך
להתנפץ אל הסלעים
תראה יש מגדלור
תראה אור
אור החיים
חוף מבטחים
תראה יש מגדלור
תראה אור…"
היו גם שירים לבקשת הקהל, כמו מישהו מהשורות הראשונות שביקש שיבצע את "וואלדי". ברבי סיפר שבנו הבכור, היה הקיסריה שלו כשהוא שר לו את זה לפני השינה. כשעמד לצאת מהחדר בנו אמר בשקט "אבא, עוד קצת עוד קצת". לסוף של הערב, בניה ברבי והג'מעה המשיכו בחאפלה, וניגנו 2 להיטי ענק. זה התחיל עם "שבוע טוב" והסתיים עם השיר שהכי מחמם את הלב מאז תחילת העשור הנוכחי, "קרן שמש", שהפך להמנון מאז שהוא יצא בסוף תקופת הקורונה והמילים מתאימות גם להיום, לתת תקווה אופטימיות וכוח להמשך.
"אתם החלום שלי. תודה שאתם מגשימים לי אותו. שנתראה בשמחות, אני אוהב אתכם המון המון"
אחרי הקידה המסורתית, בזמן שהנגנים יורדים מהבמה, בניה לא רוצה ללכת כ"כ מהר וממשיך ללחוץ ידיים לברי המזל בשורות הראשונות לצלילים האלקטרוניים "Anna" בו שיתף פעולה עם אומן הטראנס "Pettra" (יונתן שרייבר) באירוע המחווה לפסטיבל הנובה..
במשך כמעט שעתיים וחצי בניה ברבי סיפר, ריגש, הקפיץ ועשה הכל כדי שיהיה לנו קצת טוב בלב בתקופה סוערת כזו. כי כשהגלים סוערים מהנהר ועד הים, מושג שתפס קונספציה הכי שלילית ואנטישמית שיש בגלל בורות בינלאומית, שלא יודעת להבדיל את האמת בין טוב לרע, מגיע בניה הנביא האופטימי עם המוזיקה שיצר, ולהראות שהמשמעות האמיתית בגל הרועש של "מהנהר ועד הים", זה בסך הכל להפיץ את הטוב בים של אהבה.
כמה רגעים שנלכדו במצלמה
