האמת, אין זו הפעם הראשונה שהמחזה שכתבו העיתונאי והסופר אמנון לוי ורמי דנון המנוח עולה בפעם הראשונה מעל בימת התיאטרון. המחזה העוסק בסצנה מתוך חייה של משפחה ממוצא מזרחי (חלב), פער הדורות והתרבות והקשרים בין בני המשפחה, עלה לראשונה בפברואר 2004 מעל בימת תיאטרון הקאמרי בבימויו של רמי דנון בעצמו ובכיכובם של איציק כהן (אבי המשפחה), גאולה נוני (האם), תחיה דנון (הבת פרידה), אלון דהן (הבן ויקטור), אמיר קריאף (הבן אמיר), עדי גילת (רויטל, חברתו של אמיר) ואלי גורנשטיין (הפסיכולוג הד"ר לוין), את העיטור המוזיקלי למחזה יצר המוזיקאי משדרות חיים אוליאל.
בשנת 2016 המחזמר עלה שוב והפעם מעל בימת התיאטרון הלאומי הבימה בבימויו של רוני פינקביץ ובכיכובם של איציק כהן (אבי המשפחה), רובי פורת שובל (האם), מיקי פלג-רוטשטיין (הבת), קובי מאור (הבן ויקטור), תום גרציאני (הבן אמיר), גאיה שליטא- כ"ץ (רויטל, חברתו של אמיר) ורותם קינן (הפסיכולוג הד"ר לוין), אתה עיטור המוזיקלי כתב והלחין הפעם רן בגנו.
כעת שב המחזמר ועולה מעל הבמה. מי שנטל על עצמו את ההפקה המחודשת הוא התיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי אשר גייס את איציק כהן הכוכב הראשי בשתי הגרסאות הקודמות, נתן לו את התפקיד בפעם השלישית ואף הטיל עליו את משימת הבימוי.
לצידו של איציק כהן מככבים במחזה הפעם אוולין הגואל ולחילופין פזית ירון מינקובסקי בדמות האם, אלמה דישי בדמות הבת, אסף פרי ולחילופין נדיר אלדר בדמות הבן ויקטור, המוזיקאי והשחקן דוד שאול בתפקיד הבן אמיר, דניאל כהן (ביתו של יעקב כהן וזו לה ההצגה הראשונה..) בדמות רויטל חברתו של אמיר ואילו את תפקיד הפסיכולוג מגלם ארז רגב. את משימת העיטור המוזיקלי לקח הפעם המולטי אינסטרומנטליסט אוהד בן אבי.
אמש התקיימה הצגת הבכורה והפרמיירה במהלכה כיכבו על הבמה פזית ירון מינקובסקי ונדיר אלדר בתפקידים בהם יש שני שחקנים.
הפרמיירה נערכה באולם על שם השחקן המנוח רפאל קלצ'קין במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב (תל כסילה…).
אז במה בתכל'ס מדובר?
אמנון לוי ורמי דנון כתבו מחזה העוסק בקורותיה של משפחה ישראלית יהודית מזרחית, המוצא שלהם מהעיר חלב שבסוריה, ממש על הגבול הצפוני עם טורקיה. מבחינתי חלב נעוצה בדי.אנ.אי של ילדותי בקטע הקולינרי, כאשר גדלתי במסעדת "כתר המזרח" המיתולוגית ברחוב אבן גבירול בתל אביב בימים שהאמא בתיה ז"ל הייתה אחראית על המטבח והבישולים ואחת האטרקציות מבחינתי היו הקובות המטוגנות בבורגול עם מילוי בשר וצנוברים, שעד היום, למרות עשרות השנים שעברו אני לא יכול להיפרד מהן על בסיס שבועי.
אני מציין זאת לא סתם כי אחד הדברים שהפריעו לי במשחקו המצויין של איציק כהן האגדי היה המבטא העירקי שהוא סיגל לעצמו, כמו גם שימוש בפתגמים של היהודים עולי בבל (עירק), ממה שלמדתי במהלך השנים קיימת הפרדה מלאה בין העדה החלבית והעדה העירקית, אבל אין בכך כדי לפגום במרקם המלא של ההצגה והמשחק המשובח, אני רק מציין זאת כחופר תורן…
איציק כהן מגלם את דמותו של עזרא (ספדיה) ספיר, ראש המשפחה אשר לקה בסרטן הריאות וימיו ספורים. ליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה ובנו בכורו שהוא מקור גאוותו. היחיד שנעדר הוא אמיר, הבן הצעיר והמורד, שברח מהציפיות החונקות של אביו. כולם מחכים שהבן הצעיר יבוא להתפייס עם אביו, אך אמיר מעדיף ללכת לפסיכולוג שלו ולנתח שם, באופן כמעט אכזרי, את דרכה של משפחתו – משפחה מזרחית מודרנית שבדרכה להשתלב בחברה הישראלית ויתרה על ייחודה.
בורקס חלבי
כהן בדמותו של עזרא יוצר עימותים עם כל בני משפחתו, עם אשתו שעונה לו תמיד וזה לא בא לא בטוב… עם שני בניו, האחד בעל צרכנייה שבוגד באשתו והשני מחפש את עצמו בעולמות הנפש והוויפאסנה, יש גם בת שנולדה עם מום ברגלה האחת קצרה בחמישה ס"מ מרעותה והיא ממש כמו שפחה חרופה במשפחה, לא זוכה מהם לאהבה אבל הצליחה להתחתן וללדת ילדים. כאשר העלילה נסובה סביב מחלתו הסופנית של האב נפתחים ונערמים כל הקשרים הסבוכים שבמשפחה ומערכת היחסים הקלוקלת ביניהם, המפנה בעלילה מגיע כאשר לבן הצעיר אמיר, המגדל צמה סינית, יש בת זוג שהוא מנסה להסתיר את מהות הקשר והיחסים ביניהם אך אט אט הכל נחשף בדרך עלילתית המזכירה במקצת את עלילות המשפחות המזרחיות בסרטי הבורקס של שנות השבעים במאה שעברה, האמת שגם בקהל נשמעות תגובות שהיו נפוצות אז בבתי הקולנוע, והמחזה מתנדנד בין עלילה נוקבת ושחקנים מצויינים לבין חגיגת חפלה מזרחית עממית שכונתית, אבל כנראה שלכאן כיוונו אמנון לוי ורמי דנון כאשר כתבו את העלילה ולכאן מושך גם איציק כהן שכאמור ביים ואוחז בתפקיד הראשי.
יש כאן מספר מעגלים המשתלבים זה לצד זה וזה בתוך זה, כך החיבור בין מפגשים מול הפסיכולוג שמנהל אמיר המתאונן כמו כולם על האפתיות של המטפל ומצד שני שופך את ליבו ואת בעיותיו הנחשפות אט אט. כך גם החיבור עבר הווה שנרקם על ידי אב המשפחה, אשתו וילדיו, אפילו החיבור עם חברתו של הבן אמיר שחשפה כי היא בהריון ואמיר עומד להיות אב, הכל קלוע זה בזה עם שכבות על גבי שכבות שנפרמות ונחשפות ולוקחות את הקהל למסע אמפתיה טעון ברגשות.
לשיר זה כמו להיות כינור
אחד הרגעים המרגשים במחזה הוא בו שולפת החברה הצעירה את הכינור ומתחילה לנגן את הפתיח של אינתא עומרי, איציק כהן הלו הוא עזרא (ספדיה) ספיר פותח בשירה עם הבית הראשון וזוכה למחיאות כפיים מהקהל. זו הנקודה לציין כמה מילים על העניין המוזיקלי – בעלילה נחשף כי ספדיה בעצמו למד לנגן בכינור בילדותו אולם החיים לקחו אותו להיות שיפוצניק, סיפור ילדות החושף כמה רבדים פסיוכלוגים באישיותו… טלו זאת אל תוך העיטור המוזיקלי שרקם ביד אמונה אוהד בן אבי עם נגיעות של כינור וקלידים חשמליים ליצירת פיסות צלילים אוריינטלים בהשפעת התזמור הערבי הקלאסי, מעין מקאם משולב במעוואל אינסטרומנטלי המציב אותנו ואת העלילה במיקום הנדרש.
המחזה בודק את עולמה של המשפחה בניסיונה להתערות בחברה הישראלית, המחיר ששילמה על כך, הזהות שנותרה לה, יחסיהם המורכבים של הורים וילדים, הקושי של הורים לאהוב את כל ילדיהם באופן שווה, ההתמודדות הכמעט בלתי אפשרית עם תפקיד ההורה ועוד.
ולסיכום – העלילה הנראית לכאורה כעוד הפקת בורקס ימתיכונית היא סוגיה פסיכולוגית משפחתית צפופת רבדים שאלות ותשובות, יש תאריכים נוספים להצגה, תבדקו כאן לגבי כרטיסים
