חתונה מאוחרת גבר גדול אשה קטן

בראשית כתב דובר קוסאשווילי תסריט שהפך לסרט קולנוע בשם "חתונה מאוחרת" בשנת 2001, הסרט שמתמקד בניסיון בני משפחה מהעדה הגרוזינית לשדך ולחתן את בנה עם בת העדה הצעירה ממנו בפער שנים אדיר. ההוואי והמנהגים מתנגשים עם רצונותיו וחייו של הבן. הסרט בו ככבו ליאור אשכנזי, מוני מושונוב ורונית אלקבץ המנוחה הפך להצלחה בכל קנה מידה, הן במישור העסקי כשהוא הופך לשובר קופות עם קרוב ל-300 אלף צופים בבתי הקולנוע, הפצה ברחבי העולם, אירופה ואמריקה, ובתחום האמנותי זכו יוצריו ושחקניו בלא פחות מאשר עשרה פרסי אופיר בקטגוריות הבימוי, העריכה, המוזיקה, התסריטאות, הפסקול והמשחק.

כעת חוזר סיפור העלילה והפעם מעל בימת התיאטרון בהפקה משותפת לתיאטרון באר שבע והתיאטרון הלאומי הבימה כאשר סיפור העלילה מעובד על ידי מעין אבן לבימת התיאטרון בבימויה של שיר גולדברג. על הפן המוזיקלי שהוא חלק בלתי נפרד מהמחזה ולעתים גונב את ההצגה אחראי המוזיקאי ליאור רונן שגייס את שלושת בני משפחת אלייב הדור הצעיר – אריאל, צביקה (סיבי) ואלן אלייב כשלישיית כלי זמר המנגנים נעימות בצבעים של הקווקז והרי אררט.

אחרי שגרסת המחזה עלתה לראשונה במרץ האחרון מעל הבמות, התקיימה אמש הצגת הפרמיירה החגיגית והרשמית של המחזה באולם ע"ש קלצ'קין במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב (בעקבות עבודות במשכן הבימה חלק גדול מההצגות נודד לאכסניות אחרות באופן זמני) אליה הוזמנו אנשי תקשורת וחברי חוג הידידים של שני התיאטראות ואף קבוצה של חיילי מילואים שיצאו לחופשה מתוך המערכה, בכלל המצב הבטחוני, טרגדיית החטופים, הועלו על נס במהלך האירוע הן בפואיה שעוטר בדגלונים צהובים והן באקט ההשתחוויה בסופה של ההצגה, אסור לנו לשכוח ולו לרגע אחד את החטופים!!!

אז מה חווינו אמש בהצגה?

גרסת התיאטרון מבקשת לדבוק ככל הניתן ובהתאם למגבלות לעלילת הסיפור המקורי עד לרמת סצנת בית השימוש הגברי. לנעליהם המאוד גדולות של מוני מושונוב, רונית אלקבץ המנוחה וליאור אשכנזי נכנסים כעת צביקה הדר בגילום דמותו של יאשה, אבי המשפחה המחוספס והקשוח, צביקה מביא אותה בסצנת הריב עם הבן כשהוא מתפרץ עליו ומוציא את כל הרגשות יחדיו שנאה ואהבה כאחד, השחקנית אסתי זקהיים בדמותה של אשתו לילי, והשחקן מיכאל אלוני בתפקיד הבן, זאזא. דמויות חשובות נוספות בעלילה מגלמים השחקנים יעל אלקנה בדמותה של יהודית הגרושה עמה מנהל זאזא רומן, רוית גביש בדמותה של הדודה לובה, עמי סמולרצ'יק בדמותו של הדוד בסיק וישנן כמובן עוד כמה דמויות. האמת שבגרסת המקור הקאסט נרחב יותר אולם נראה כי מראש בחרו אנשי התיאטרון לא להתעמת עם מגבלות הבמה ולהסתפק בקאסט המרכזי ולחתוך כמה סצינות שהופיעו בסרט ובלבד ויוכלו לשזור ברגעים מסויימים עלילות ותרחישים מקבילים בשני מקומות על במה אחת, תודות לבניית תפאורה חכמה – עליה אחראי ניב מנור והתאורן זיו וולושין.

מוזיקה היא הקסם האמיתי

למרות שאין מדובר במחזה מוזיקלי ולבטח לא במחזמר, הרי מי שגנבו את ההצגה, את תשומת הלב והכניסו הרבה חיים וגרוב קווקזי הם שלושת הנגנים בני משפחת אלייב המפורסמת וכל אחד מהם הוא כוכב בפני עצמו – צביקה "סיבי" אלייב המנגן בכלי נשיפה, אריאל אלייב המנגן באקורדיון, אלן אלייב המנגן בכלי הקשה ושלושתם גם יחד בתופים קווקזיים אופייניים היוצרים יחדיו רגעים של חפלה בוכרו-גרוזינית שמחה כאילו ואנחנו לא בעיצומו של מחזה אלא במופע מוזיקלי. הנגיעות המוזיקליות שמטפטף ליאור רונן אל תוך העלילה יוצרות את סימניה קריאה הנדרשים במהלכה. תוסיפו לכך את תנועות הריקוד של שלושת הגברים במחזה – יאשה, זאזא ובסיק, השואבות השראה מריקודי העם הגרוזיניים (היכן צצשווילי ולהקת המחול שלו המככבים כיום על כל בימה בארץ ובעולם?…) וקיבלתם סיפור בארבעה מימדים, העלילה מקבלת את הנפח הדרמטי הנכון וממקמת את עצמה גם במיקום השורשי הגיאוגרפי וגם במיקום הלך הרוח והמנהגים של העדה.

על הזווית המוזיקלית המלווה את הגרסה הבימתית מספר המוזיקאי ליאור רונן שכתב את המוזיקה להצגה, להלן הציטוט מתוך התכניה – "כאשר שיר גולדברג, במאית ההצגה, פנתה אלי בבקשה להלחין מוזיקה לעיבוד הבימתי של ״חתונה מאוחרת״, הופתעתי והתרגשתי. זכרתי את הסרט, וידעתי שהוא עוסק בחברה הגיאורגית, על כן היה לי ברור שבהצגה שנוגעת בתרבות סגורה ועוסקת במסורת, יש להשתמש במוזיקה אותנטית ככל האפשר. ואני, אם להשתמש בלשון המעטה, לא התחנכתי על ברכי המסורת הגיאורגית. יחד עם זאת, אחד הדברים האהובים עלי בתחום יצירת מוזיקה לבמה הוא היכולת להמציא את עצמי מחדש ו״להתחפש״. בין אם אני מלחין ג׳אז פוסט מודרניסטי ובין אם אני מחבר מוזיקה שבטית אפריקאית. לצורך כך, וכדי לא לטעות, האזנתי שעות רבות למוזיקה גיאורגית וגיליתי מוזיקה בעלת עושר תרבותי רב. מוזיקה אינסטרומנטלית וקולית הנשענת על מקצבים מאד אופייניים לה, על כלי נגינה אותנטיים ובעלת עומקים רגשיים רבים, המזכירה במידה רבה מוזיקה צוענית, מקצבים צפון אפריקאיים ואפילו מוזיקת כליזמר. גם בתוך המוזיקה הגיאורגית גיליתי ז׳אנרים שונים ומגוונים, כך למשל המוזיקה של יהדות גיאורגיה לא נשמעת כמו המוזיקה הכפרית, או המוזיקה העכשווית שנשמעת אחרת לחלוטין וכן הלאה.

מהרגע הראשון ידענו שאנחנו רוצים להשתמש בנגנים חיים (משפחת אלייב המוכשרים) כשבעצם התחלנו מסוף ההצגה, שהוא מסיבת החתונה המסורתית והנגנים שישתתפו בה. אבל כשהאזנו לפסקול הסרט גילינו שהרגעים המוזיקליים בו הם מעטים, ואנחנו רצינו לשלב את המוזיקה והנגנים כשחקנים נוספים בהצגה ולכל אורכה בצורה דומיננטית. לכן היה עלינו להבין ולפצח בכל רגע בהצגה מה תפקיד המוזיקה ומה תפקיד הנגנים בתוכה. לפעמים הם חלק מהדרמה (כמו בתמונת השידוך הראשונה) וממש משמשים כשחקנים נוספים ולפעמים הם חיצוניים להתרחשות, כמו משקיפים על הסיטואציה מרחוק. לפעמים המוזיקה מספרת לנו על הרבדים העמוקים בנפש הדמויות ולפעמים היא מייצגת את המסורת ואת המשפחה, שיכולות להיות נוקשות ואף אלימות. לכל אורך העבודה, היה לי ברור שברצוני לשלב גם מוזיקה ווקאלית בהצגה, האזנתי רבות לשירת גברים גיאורגית, הנשענת על הרמוניה מערבית אך לפעמים מכילה דיסוננטים חריפים למדי.

ובנוסף שילבנו גם שיר אותו מבצעת השחקנית הילה שלו בתפקיד אילנה, בסצינה שהיא אולי הקשה ביותר במחזה וזו הפעם הראשונה בה אנחנו שומעים את השפה הגרוזינית, שהיא חלק כל כך מהותי מהתרבות. מימד נוסף שלא יכולנו בלעדיו הוא המימד הקצבי, שמגיע לשיאו בקטע התופים הווירטואוזי לקראת סוף ההצגה. תהליך העבודה עם הנגנים היה ארוך יותר מתהליכים אחרים, על אף שהחומרים המוזיקליים נכתבו יחסית מהר ונלמדו על ידם אפילו מהר יותר, הבחירה וההתאמה של הנושאים לכל חלק בהצגה לקחה זמן ונעשתה תוך הקפדה ומיצוי הדרמה בכל חלק וחלק, כשלפעמים המוזיקה מלווה ותומכת בהתרחשות הבימתית ולפעמים היא עומדת בניגוד מוחלט אליה. התוצאה, בסופו של דבר, היא סיפור נוסף אותו מספרת המוזיקה בהצגה, סיפור הנותן דרור לעולם הרגשי הסוער של הדמויות שלעיתים לא זוכות להביע אותו בעצמן. אני, כיוצר, ש״נאלץ״ כל פעם להמציא את עצמו מחדש, הצלחתי דווקא בתוך ה״תחפושת״ המוזיקלית הזאת, למצוא דרך להביע את עצמי בצורה אותנטית ועמוקה ולהגיע למקומות חדשים ומפתיעים שכנראה לא הייתי זוכה להם בשום דרך אחרת."

נדלקתם.ן? כרטיסים להצגות הקרובות נמצאים כאן.