סלומון הגדול, חיים הזורק, ארמנדו היפה, שמעון הסורי וחצ'ורה הזקנה הם רק חלק מהשמות של גיבורי הסיפורים של הסופר והעיתונאי מנחם תלמי שהתפרסמו אי שם בשנות השבעים המוקדמות במוסף השבועי של העיתון מעריב.
כמה מילים על הסופר והעיתונאי מנחם תלמי
מנחם תלמי (2018 – 1926) נולד בתל אביב, אך אהב גם את יפו. בילדותו, כשזו הייתה עוד עיר ערבית, היה מטייל בה לעיתים כשידו ביד אביו שומע את סיפורי עברה, נושם לקרבו את ריחותיה החריפים, שאונה המזרח-תיכוני וצבעיה העזים.
כשחדלה יפו להיות עיר ערבית הוסיף המחבר לשוטט ברחובותיה וסמטאותיה, כשהוא מחפש את המראות שזכר ואת קולות האנוש שעדיין הצטלצלו באוזניו.
הם לא היו עוד ואז החל מאזין לקולות חדשים שבקעו משולי חייה של העיר, החל קולט סיפורים שלא נתפרסמו בשום ספר זכרונות יפואי, ורושם אותם בלשון המספרים במדורו שבעיתון ״מעריב״.
תמונות יפואיות
סיפורים אלו שבו את לבי כנער שהמתין לסוף השבוע כדי לשוב ולשקוע בעלילות של הפרחחים של יפו מהשטח הגדול, בין שוק הפשפשים, השעון והכניסה הצפונית לנמל יפו, השמועות אומרות שאפילו בינו גבסו "דר' שקשוקה" היווה השראה לאותן דמויות שהיו באמת או לפחות כפי שדמיונו העשיר של טבת ברא אותן לאחר שבילה שעות לא מעטות באותן קובות ובתי קפה של החבר'ה מיפו באותם הימים.
לכשהצטברו מספיק סיפורים החלו לצאת ספרים בטייטל "תמונות יפואיות", "תמונות יפואיות: סיבוב שני", "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" ו"פעמיים טורקי!", הספרים הפכו ללהיט החל מהראשון ועד האחרון שבהם ולמען האמת די מהר נעלמו ממדפי חנויות הספרים והפכו לפריט אספנים. (את הספר הראשון אפשר להשיג בימים אלו במהדורה דיגיטלית באפליקציית "עברית")
ניתן לומר שמקור ההשפעות על הדמיון באותם ימים בקריאת הסיפורים היו הסרטים "אלדורדו" ו"השוטר אזולאי" מהם התעצבו הדמויות בפן הקולנועי, העבריינים החביבים שקל לאהוב מחד ולהיזהר מאוד מאידך…
באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת רקמה עור וגידים סדרת טלוויזיה הנושאת את השם "תמונות יפואיות" בבימויים של אריק לובצקי ומתי הררי במסגרת שידורי חברת HOT על פי אותם סיפורים ובה ככבו השחקן אורי גבריאל בתפקיד "סלומון הגדול" בעקבות כיכובו בדמות העבריין בסרט "מתחת לאף" (אני סמי בן טובים דפקתי הקופה), דרך אגב מאז תפקיד העבריין דבק באורי גבריאל ודי קשה היה לו להתנתק מהדמות הזו..
לצידו של גבריאל שיחקו גבי דן, מוטי בן ישי, אריה אליאס, שמיל בן ארי אורנה בנאי, עמוס לביא, חיים זנאתי, ריטה שוקרון, יגאל עדיקא, אסי לוי, אתי גרוטס ועוד רבים וטובים. הסדרה רצה לאורך תריסר פרקים והסתיימה. כיום ניתן לצפות באותם פרקים באתר XooX.
"תמונות יפואיות" היווה גם השראה לכתיבת מחזמר באותו שם ותחומי עניין בהפקת תיאטרון בית לסין אשר בוים בידי שמעון מימרן ועלה על הבמה בשנת 2009 וכלל אירוח מיוחד של הזמרת אהובה עוזרי ובהפקה מוזיקלית של אמיר לקנר עם שירי יפו, ביניהם – "אין כמו יפו בלילות" ו"יפו" של עמוס אטינגר.
בימים אלו הסתיימה העבודה על סרט קולנוע בבימויים של אריק לובצקי ומתי הררי אשר ביימו את הסדרה הטלוויזיונית, המתבסס על חמישה מאותם סיפורים המשלבים אגדה ופנטזיה עם חוכמת חיים פשע והרבה הומור. המכנה המשותף של כולם הוא ההווי היפואי מבעד לעיניה של ג'מעת יפו ואותן דמויות מוכרות – סלומון הגדול, יקוב הילד, חזוקה, שמשון הצוחק, חצ'ורה הזקנה, בבולה ושלל טיפוסים צבעוניים המקיפים אותם. בקאסט הנוכחי משולבים גם כמה מהשחקנים שככבו בסדרת הטלוויזיה וגם שחקנים חדשים – שחקנים: אורי גבריאל, מוטי בן ישי, ישראל אטיאס, יגאל עדיקא, אוראל צברי, שלומי קוריאט, ג'וליה מסלאווי, גבי דן, עודד מנסטר, דקל וקנין (ילד הפלא מטבריה), אסתי זקהיים. משחקם של השחקנים משובח ולוקח את הצופים למסע טעון בחיוכים וצחוקים מעלילותיהם של הטיפוסים המאוד צבעוניים. הסרט מיועד לצאת לבתי הקולנוע ברחבי הארץ באוגוסט 2024.
אמש התקיימה הקרנת טרום בכורה אשר לוותה בשיחה ומפגש עם הבמאי והתסריטאי אריק לובצקי במרכז תרבות אניס ביפו ד'. במהלך המפגש סיפר אריק על תהליך העבודה על הסרט שיצא שלושים שנה לאחר יצירת סדרת הטלוויזיה שהפכה עם השנים למעין קאלט, עניין שהובילו לחזור ולעבוד על הנרטיב בתצורת סרט קולנוע כשאל כמה מהשחקנים הוותיקים מצטרף קאסט צעיר ומבטיח.
את העבודה הקולנועית מלווה פס קול אותו כתב והלחין המוזיקאי לירון עמרם בו שיבץ את צבעיו וגווניו המוזיקליים כפי שהושפעו מהסיפורים והאווירה. לציין כי לירון עצמו מתגורר וחי בשנים האחרונות ביפו ומחובר למקומות והאווירה שנחשפים בסרט.
נושא נוסף שעלה בשיחה עם הבמאי הוא עניין הנוכחות היפואית, מה שהיה בשנות השישים והשבעים כאשר יפו הורכבה מפאזל אנושי צבעוני של עולים ממגוון רב של ארצות, עדות ושפות, הפך עם השנים את תצורתו ואופיו בשנות השמונים ושוב עבר תהליכי מטמורפוזה בעת הנוכחית, יפו של אז איננה יפו הנוכחית ולכל תקופה יש את הצבעוניות שלה.
כך בסרט החדש המורכב מחמשה פרקים עלילתיים שכל אחד מהם בנוי למעשה מחמישה סיפורים קצרים הנארגים בידיו של אריק לעלילה אחת שלמה. הסרט נפתח בסצנת ה"חאווה" (נסיון דרישת דמי חסות וסחיטה באיומים) באטליז של "יעקב בשר" כאשר הסצנה מצולמת בבוטיק הבשרים של מסעדת "איציק הגדול", כך גם סצנות נוספות כגון ישיבת הג'מעה בבתי קפה ומסעדות מצולמת בשתי מסעדות בכיכר קדומים, האחת "קלמטה" היוונית והשניה "כבאכה" הערבית הגלילית, גם לנמל ניתן מקום של כבוד באשר אחד מבתי הקפה במזח הצפוני של הנמל מככב בסצנה כמו גם מועדון החאן המשמש כתפאורה למועדון לילה של אותם זמנים, ואם כבר עוסקיםב זמנים הרי על פי דברי הבמאי אריק לובצקי בסרטו הוא לוקח את שעון הזמן ומקבע את העלילות בין הזמנים, הדמויות מפעם באווירה הנוכחית יותר, שימוש בטלפונים סלולריים שלא היה קיים בשנות השבעים למשל, טוויסט בעלילות המניח אותן בלופ של הזמן עבר הווה ועתיד ומתמקד בדמויות ובאישיותן בתכלס.
בסך הכל סרט שהולך להפוך לקאלט אדיר ולהאדיר את המיתולוגיה של יפו והשטח הגדול, סייב דה דייט ושריינו כרטיסים!!!
