שבת, אוקטובר 31, 2026

אור אדרי ושרון רוטר – Carta a mi niña

הזמרות והיוצרות אור אדרי ושרון רוטר משתפות פעולה בדואט בשפה הספרדית למילותיה של של שרון והלחנה ועיבוד מוזיקלי של אור. השיר הכתוב ומבוצע בשפה הספרדית – מכתב לילדתי – Carta a mi niña נכתב מנקודת מבטה של אמא שילדתה הקטנה נלקחה לשבי ועבר זמן רב מאז שמעה ממנה אות חיים.

השיר מיועד לדוברי העולם הלטיני במטרה לעורר את הרגש ולייצר אמפתיה לסיטואציה הבלתי אפשרית שמשפחותיהן של 38 הילדים עברו ועוברות, ולהשמיע את קולן באמצעות הרשת בשיר.

הזמרת שרון רוטר היא מוסיקאית יוצרת ותיקה, שהוריה עלו מארגנטינה והשפה הספרדית שגורה בפיה. רוטר, אמא לחמישה שחזרה בתשובה משתפת פעולה עם אור אדרי, אמא לשניים- מוסיקאית, זמרת, יוצרת ומפיקה מוסיקלית. בשיר מנגנות גם קרני פוסטל ואנה רז- שתיהן אמהות ואת הקליפ איירה בכישרון האומנית רויטל רטיג- גם היא אמא.

כשאני עוצמת את עיניי

אני רואה רק כתם של כאב שרודף אותי

שלא נותן לי מנוחה

Cuando cierro mis ojos veo solamente

una mancha de dolor que me persigue

que no me da paz

כך שרון רוטר עם השקת השיר – "הבנות שלי סיפרו לי ששאלו אמהות אמריקאיות אם הן יסכימו להרוג בשביל הילדים שלהן וכולן ענו ״נו איי וונט קיל אניוואן״. הבנות שלי צחקו ״הן לא מכירות אותך אמא. את בטוח היית הורגת בשבילנו״… כאלו אנחנו האמהות הישראליות, אנחנו טובות עד שנוגעים לנו בילדים. אז אנחנו הופכות ללביאות טורפות. וה7/10 לקח מאיתנו את התמימות ואת העדינות שעוד נותרה בנו. אם פעם יכולתי להרשות לעצמי לחשוב שאני לא אהרוג בחיים, היום אני יודעת שיש מצבים שבהם לא יהיה לי ברירה. מילא אני אבל הילדים? דיר בלאק עד הילדים. המלחמה הזאת לקחה לי את הקול. נאלמתי במשך שבועות. כמו כולנו הייתי בהלם, כאבתי, פחדתי אבל הייתי חזקה – חייבים לשמור על הילדים, לשדר ביטחון בשבילם. עבר קצת זמן, זה ממש קטע שעצם זה שהוא עובר גורם לסוג של ריפוי, והרגשתי צורך לומר. אבל מה? מה המקום שהכי הכי נוגע? המקום הכי בלתי נסבל?… הילדים. כתבתי מכתב מאמא לבת שנלקחה בידיים של הרשע ואין ממנה סימן כבר כל כך הרבה זמן. כתבתי ובכיתי. כשהייתי קטנה אמא שלי שהיתה עולה מארגנטינה היתה שרה לנו בספרדית. השילוב הזה שלי כילדה וכאמא יצר את השיר הזה. אור אדרי ברגישותה הרבה הפיקה מוסיקלית והלחינה את הטקסט אפילו שהיא לא דוברת את השפה, כי אמהות זו שפה אוניברסלית. רויטל רטיג יצרה את האימג׳ים היפיפיים והעדינים וכל הזמן התייעצה עם הילדים שלה עד שהם טוו את הקליפ המדויק הזה. וככה הכל התחבר והכי אנחנו רוצות שהשיר הזה יסביר למי שדובר את השפה הזאת בעולם שזכותן של אמהות לצאת להגן על הילדים שלהן מפני הרוע בעולם ולהחזיר את האור יסביר אולי ממקום אחר שעוד לא שמעו אותו ובעיקר שיחזיר את כולם כבר הביתה לשלום. אם אתם מכירים דוברי ספרדית בארץ ובעולם מוזמנים לשתף ותודה למפעל הפיס ולגלריית המקלט על התמיכה בשיר."

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...