את השיר "כמה (חיכיתי)" כתבה והלחינה שירי עמית או כפי שהיא קרויה בטייטל שירק'ה בהפקתו המוזיקלית של אודי תורג'מן. זוהי בלדה מסתלסלת העוסקת בכאבה של אישה הממתינה לאהובה שהלך מבלי לשוב. אמנם השיר נכתב והוקלט לפני מספר שנים ואפילו תועד בקליפ שצולם במורדות החרמון המושלג אך עד עתה לא שוחרר לרשתות ובכלל. כעת בצילה של העת הנוכחית החליטה שיר לשחרר אותו בשל הקונוטציות החבויות בו של ההמתנה לאהוב כפי שכעת נשים רבות מחכות לאהוביהן שיצאו אלי שדות הקרב וטרם שבו, חלקם גם לא ישובו לרוב הצער והיגון. השיר יהווה חלק מפרויקט מוזיקלי של שירק'ה בטייטל "שרקייה" הכולל חמישה שירים שלה.
כך שיר עם צאת השיר כעת לרשתות ותחנות הרדיו – "אני מקדישה את השיר הזה לכל אחיותיי הנשים האוהבות והמחכות
כמה (חיכיתי) – שיר וקליפ חמישי ואחרון מתוך הפרוייקט ׳שרקייה׳. השיר הזה חיכה הרבה זמן להשתחרר. הוא נכתב והוקלט לפני בערך ארבע שנים, הקליפ שלו צולם לפני שנתיים בחרמון ומאז הוקפא.. ׳כמה׳ הוא שיר אהבה יפה ועצוב על כאב ההמתנה הבלתי נסבל לאהוב שהלך ולא שב.. לצערי הוא מקבל קונוטציות מכאיבות במיוחד בימי מלחמה בזמן שאנחנו מחכות ומחכים לאהובות ולאהובים שלנו שיחזרו מעזה ומהקרב, בזמן שיש כאלו שאהוביהן כבר לא ישובו עוד
.. "אהובי, עולמי, שלח אור ללבי שיחזור לפעום.. אהובי, אהובי, בוא היום" אני מתפללת בימים ובלילות שיחזרו. שיחזרו. שיחזרו. החטופים והחטופות, החיילים והחיילות, הלוחמים והלוחמות – שיחזרו היום בבריאות ובשלום. תודה לרון אחי שצילם ונכח ותמך, ולאחותי רינת Rinat Amit שהסכימה לזרום עם הגחמות שלי ולקפוא עם שמלה בשלג.. אני אוהבת אתכם. תודה
תודה לעדי שנער Adi Shinar שעזרה לי לסדר ולשחרר.. תודה למוטי שהסכים להשאיל לי את המעיל שהיה של אילה דודתי ז״ל. תודה לאודי Udi Turgeman על עיבוד והפקה רגישה לשיר היפה הזה. על הקולות והמיקס, על המסע שעברנו. תודה על הכל. תודה לנגנים המדהימים שלקחו חלק: פאבל לווין, ליאור עוזרי, יניב דדון, מאור ויזל, למאסטרינג של ארן לביא. ברכה. תודה למשפחה שלי על התמיכה בכל הרבדים. זכיתי. תודה לכםן על ההאזנה והצפייה, על תגובות ועל שיתופים פה ובפרטי. בבקשה תמשיכו, זה מרגש ומחזק ומאפשר לעוד א.נשים להחשף ולחוות. זה עוזר לי לגדול.. סוגרת מעגל בהודיה עמוקה ובתפילה שלא נצטרך עוד לחכות
באהבה גדולה מלבי השבור והפועם.."
