כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

עמית מן וכנסיית השכל – שום דבר לא יפגע בי

כנסיית השכל מוציאה עיבוד מיוחד לשיר שום דבר לא יפגע בי, בשיתוף עם עמית מן ז"ל, הפראמדיקית הגיבורה של בארי.

סיפור הגבורה של עמית מן ז"ל הפראמדיקית שנרצחה באכזריות ע"י מחבלים ב 7.10 בקיבוץ בארי נוגע ושובר את הלב לכל מי שרק נחשף אליו.

באותה שבת שחורה, ברגע שעמית שמעה יריות והבינה שיש מחבלים בקיבוץ, ללא היסוס, תפסה את תיק הפראמדיק שלה ורצה למרפאה להגיש עזרה. היא סירבה לברוח מהקיבוץ או להישאר בממ"ד בדירתה ולהציל את עצמה. במשך 8 שעות הם שרדו ויחד עם רופא ואחות, טיפלו בכל הפצועים שהגיעו למרפאה, עד שהגיעו לשם המחבלים ….

בהקלטות השונות שומעים אותה מתחננת למוקד מד"א שישלחו עזרה אך ללא הצלחה. בשיחה האחרונה למשפחתה היא אמרה להם כמה היא אוהבת אותם, ביקשה סליחה וסיפרה בבכי שירו בה ברגליים ושרצחו את כל השאר. בתושייה מדהימה היא עשתה לעצמה חוסם עורקים בתקווה לשרוד אבל המחבלים חזרו והוציאו אותה להורג. שני פצועים הצליחו לשרוד מהטבח במרפאה וסיפרו שעמית הצילה את חייהם. גם כשכבר אזל כל הציוד הרפואי היא חיבקה, ליטפה ועודדה אותם

לאחר מותה, בטלפון של עמית נמצא סרטון שלה שרה את "שום דבר לא יפגע בי". המשפחה שלחה את הסרטון ללהקה וסיפרו כמה עמית אהבה ונשמה מוזיקה כל חייה.

מיד כשקיבלו את הסרטון , חברי הלהקה יצרו קשר עם המשפחה ובמקביל נכנסו לאולפן ההקלטות עוד באותו לילה על מנת להקליט מחדש את השיר יחד עם קולה של עמית. לרגע נדמה שזה דואט שהוקלט בעודה בחיים..

במפגש עם המשפחה שתועד בחדשות 13, השמיעה הלהקה למשפחה את השיר שעשו יחד עם עמית, הם התרגשו מאד מהמחווה ומהביצוע המצמרר, ולבקשתם החליטה הלהקה להוציאו כסינגל למען השמעת קולה ולהנצחתה.

השיר "שום דבר לא יפגע בי" נכתב ע"י ארז שטרק ז"ל שנהרג באסון המסוקים ונמצא בפנקס שלו לאחר מותו. כנסיית השכל הלחינו את השיר והוציאו אותו לרדיו בשנת 2008 במסגרת הפרוייקט של גל"צ "עוד מעט נהפוך לשיר"  והפך עם השנים לאחד משירי הזיכרון המשמעותיים.

הגרסה החדשה המשותפת לזכרה של עמית המנוחה

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא