פס קול שבועי

אלון אבוטבול – Family Business

השחקן אלון אבוטבול הגיע לשלב בו הוא מבקש לשחרר את המנגינות והקולות שהסתובבו בראשו מזה שנים, התוצאה – אלבום שירים בהפקת חברי להקת המסך הלבן, יש למה להאזין.

את אלון אבוטבול מכיר כל מי שאוהב לצפות בסרטים, הן תוצרת הארץ והן כאלו שהופקו מעבר לים בחופה המערבי של ארצות הברית.

הכל החל אצלו בגיל צעיר מאוד, את לימודי התיכון שלו הוא בחר לעשות בתלמה ילין ואת שירותו הצבאי ניווט לדובר צה"ל, יחידה ממנה לוהק לתפקיד פורץ הדרך בסרט "שתי אצבעות מצידון" ואפשר לאמר שמכאן הכל כתוב כבר בספר הימים של עולם הקולנוע והתיאטרון.

אי אפשר לגעת בדיוק בזמן ובמקום בו הקולות שבראשו היוו את הטריגר לקחת אותם ולשחררם בדמות מוזיקה ושירים, אולם במהלך השנה החולפת הוא עבד עם גבריאל וג'ילברט ברויד, בני הדודים המצעידים את להקת המסך הלבן לעבר האור שבקצה המנהרה וזוקפים לזכותם את אהבת הקהל מחד ואת המילים שאינן מתכופפות בפני אפאחד.

אפשר לאמר כי אלון כבר התנסה בשירה כאשר נטל חלק בסדרת הטלוויזיה "שבתות וחגים" הוא שר לראשונה במסגרת הסדרה בעונתה האחרונה (2204) את השיר "בואי אלי" לצידה של רומי אבולעפיה, שיר שמילותיו נכתבו בידי ארי פולמן והוא הולחן בידי נפתלי אלטר. את הקול והאווירה שאלון יצר בשיר הזה הוא המשיך באלבום הטרי כעת.

במהלך הדרך בה אלון שיחרר את מילותיו ולחניו הוא גייס את בתו אליה אבוטבול ואת הברוידים כדי לשתף פעולה בכתיבה, בהלחנה ובהפקה המוזיקלית. שניים מתוך תריסר השירים שבאלבום המתהווה כבר יצאו לחופשי – "Password" ו – "תמיד לאורך החוף" שסמלו וסימנו את הדרך בה לשפות אין גבולות ואפשר ליצור בעברית ובאנגלית, העיקר ליצור. החבורה הזו אחראית על הטקסטים והם אינם רק יצירתו הבלעדית של אלון, הרוח של הברוידים שורה עליהם למעט השיר – "תמיד לאורך החוף" שמילותיו נכתבו על ידי המשורר נתן יונתן.

לזכותם של הברוידים יאמר כי הם השכילו לעטוף את החומרים של אלון אבוטבול במעטפת המקבלת את השראתה מסגנונם המוזיקלי הנע בין דרים פופ חולמני לעתים לרוק בלדות רומנטיות מרגשות.

אלון הטמיע בשירי האלבום מעין מסע ונרטיב המתחיל בלידה ומסתיים במוות. בכלל קולו העמוק והבטוח של אלון אבוטבול הנעטף בצלילים מזכיר במאוד את ליאונרד כהן. האם זה טוב? האם זה רע? לא אנחנו שנקבע, אוכל רק לאמר כי החספוס הווקלי המתלחשש מוסיף חן מסוים וקורטוב רומנטיקה לשירים. מנסיוני המועט אני יכול לאמר כי בדרך כלל כאשר שחקן במה או קולנוע בוחר להוסיף למדף האמנות שלו גם שיר או אלבום זה יוצא משובח עם בגרות נפשית יחודית ואיכותית.

כך אלון אבוטבול על האלבום והדרך שעבר – "לקח לי 58 שנים להוציא אלבום ואני חושב שהוא די טוב. כל יצירה היא שיתוף פעולה. למזלי נתקלתי בשלושה גאונים שני מסכים לבנים – גבריאל ברויד וגילברט ברויד ובת אחת – אליה אבוטבול. ויצרנו עסק משפחתי.

זה עסק משפחתי זה עסק טוב של הלב של הנשמה, של מים שחודרים עמוק ולאט ומהר וסוער, של הלב והשכל של שירה ואהבה, של פרא ועדינות , של פועלים ומאסטרים, של להסכים ללכת בדרך שלא הלכנו בה מעולם, של לרצות להיוולד מחדש, לעבור את כל המסע, עם צירי לידה וכאבי גדילה ויופי אין סופי שנפרש לפנינו מאחורינו ומצידנו, של חיבוק ארוך ושיחה, וקשב בעיניים עצומות ושימת לב לפרטים גדולים כקטנות, של דרך שאתה חושב שאתה יודע איפה אתה מתחיל והיא שלוקחת אותך ומטלטלת וכולה מתנה גדולה לעולם, סיפור על יופי נפלא. מעשה בארבעה חייזרים שבאו בספינה ונחתו על אי בודד, לעשות את הייעוד שלהם, לצאת מעצמם לחרף את נפשם כדי למצוא אוצר שכלל לא בטוח היה שנמצא… תהנו מהאלבום המופלא הזה… זה מעשה יצירה נפלאה … ועכשיו ממשיכים בעבודה יש לנו הופעה לתת אחלו לנו שנצליח להסב לכם הנאה מרובה אמן ותודה תודה תודה רבה"

את יציאתו של האלבום תציין הופעה חגיגית עם להקה שלמה שתכלול בנוסף לאלון, אליה, גבריאל וגילברט ברויד גם את לירון (Flora) משולם בקלידים, אור אדרי בגיטרת בס וחגי פרשטמן על התופים, ההופעה תתקיים בתאריך 30 ליולי, שזה יום ראשון הבא במועדון הבארבי, במהלך המופע יתארחו הזמרות מירי מסיקה ואקו. לי נראה שיהיה מאוד חגיגי ועולץ.

לאחר ההשקה תצא הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ – 24 באוגוסט במועדון וונדרבר בחיפה, בתאריך 26 באוגוסט במועדון זאפה בהרצליה ובתאריך 29 באוגוסט במועדון זאפה בבאר שבע.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: