בהופעה של הבלאק קיז הבנתי שאני כבר לעולם לא אהיה בת 26…וזה לגמרי בסדר.
בלייב פארק ראשון, אחרי מופע חימום ברמה מקצועית של נינה, צפיתי בהופעה של הבלאק קיז. אני אומרת 'צפיתי', כי בשלב מוקדם למדי הבנתי שאני לא מסוגלת לקפוץ כמו עז פסיכדלית. הייתי אחרי יום עבודה, אמצע שבוע, סידורים, הסיפור הרגיל. מסביבי היו לא מעט עיזות שקפצו היטב לצלילים של דן ופטריק.
הכרתי את ההרכב הייחודי הזה הודות לאקס שלי. לנבלה היה טעם משובח. אבל דמעות רבות זרמו בנהר, הוא הלך הבלאק קיז נשארו.
אני חושבת שגם עבור המפתחות השחורים הנהר זורם מהר- הם כבר מנוסים יותר, מיושבים יותר, מחושבים יותר.
לא מדובר בעיזות צעירות אבל הצמד מאוהיו לרגע לא נותן לזה להפוך אותם לפחות מקצועיים.
הסאונד היה מדהים ומה שהיה חסר לי באינטרקציה בין השירים, פוצה על ידי וידיאו ארט וזוויות צילום מעולות.
ללא ספק זאת להקה שהתבגרה היטב וידעה לתת תמהיל של להיטי עבר וחומרים עדכניים. הופעה טובה ומדוייקת. וגם אם לא פנומנאלי, כשאתה מדוייק למי שהכיר אותך לפני יותר מעשור בשנות ה20 המוקדמות, אתה חייב להיות משובח.
קצת כמוני. או לפחות כך אני רוצה לחשוב.
קבלו חתיכה של מופע מערוץ היוטיוב של גיל מאורר.
