מוזיקה על המסך
כולל וידאו

העיר הזאת היא מחזמר

מבית תיאטרון הפרינג' אל מסכי בתי הקולנוע, המחזמר "העיר הזאת" הולך להיות הלהיט הכי חם של הקיץ, צפינו בו

בראשית הכל החל לפני עשור, עמית אולמן, מוזיקאי, ראפר הנמנה על ראשוני סצנת הספוקן וורד בישראל, המופיע בטייטל "פדרו גראס" ומי שאחראי על "קרבות" הסלאם, הקים בתחילת העשור הקודם את להקת "המופע של ויקטור ג'קסון" יחד עם עומר הברון "ג'ימבו ג'יי" ועומר מור "איציק פצצתי" במסגרתה השיק אלבום אולפן באורך מלא ושני אלבומי איפי.

אולם חשיבותו לעולם התרבות בישראל מתחילה עם כתיבת מחזמר הראפ "העיר הזאת". הכל החל בשיר אחד משנת 2011 בשם – " הסיפור הבלשי חלק א" ששובץ באחד מאלבומי הההרכב, זכה לתגובות נלהבות מהקהל ובהמשך התפתח והפך לעלילה שלמה.

ההצגה אשר אותה עמית ביים, כתב והלחין עם חברי הלהקה, הפכה ללהיט פרינג' בואכה עולמות הקאלט. עמית משחק בה את תפקיד הדמות הראשית – הבלש הפרטי ג'ו, דמות צינית ודי מרירה מהחיים המצויה בעיר מושחתת ומנוונת עם ויז'ואל של שנות החמישים במאה שעברה הקורצת לדמויות הבלשים של אז, למשל דמותו של בלש המשטרה משנות השלושים דיק טרייסי שחי על גבי רצועת קומיקס בעיתונות של פעם והפך לדמות מאוירת שאף הבליחה מעל מסך הכסף.

עלילת המחזמר נפתחת עם מפגש בין ג'ו לאשה בשם שרה בנט (אין קשר לבנט שכיהן ברוה"מ..) המבקשת מג'ו לחקור את ההעלמות של אחותה, פרשה שמובילה לגילוי כי האחות נרצחה וגופתה הוטלה בסמטה, מכאן העלילה מתחילה להסתבך עם מקרי רצח נוספים, ג'ו מסתכסך מחד עם מפקח משטרה שאפתן ומאידך עם דמויות מעולם הפשע המקומי עד למעצרו. כל העלילה הזו מתיישבת על טקסט המדוקלם ומושר בסגנון הראפ הקלאסי עם דגש חזק על חריזה ושלל אסוציאציות טקסטואליות.

כאמור המחזמר הבימתי הפך לקאלט אמיתי ובמשך שנים ההצגות מלאו את האולמות בסצנת הפרינג' כשהשמועה עוברת מפה לאוזן, מפה לשם ואולמן זוכה בפרס קיפוד הזהב בשנת 2014 עבור ארבעה קטגוריות שונות – במאי השנה, מחזאי השנה יחד עם עומר הברון (ג'ימבו ג'יי) ועומר מור (פצצתי), מוזיקה עם עומר ועומר ועבור עבודה קבוצתית לכל הקאסט – עמית אולמן, עומר הברון, עומר מור, דורית ליליין וגיא רון.

כאמור המחזמר העולה במסגרת הפקות תיאטרון הפרינג' הירושלמי – האינקובטור זוכה להצלחה רבתית, בשלהי שנת 2022 הוא יורד מעל הבמות והצוות מתמקד בעבודה על הגרסה הקולנועית, את המימון, החלקי לפחות, להפקת הסרט הם מקבלים באמצעות פרויקט מימון הן מההמון המזרים אליהם מעל 300 אלף ש"ח.

בסוף השבוע הסרט "העיר הזאת" בבימויו של עמית אולמן עולה בבכורה מעל מסכי בתי הקולנוע בארץ וזוכה לתגובות חמות ונלהבות.

בסרט מככבים אותם גיבורים מהמחזמר עם חיזוקים גם בקאסט הראשי וגם בדמויות המשנה – עמית אולמן מגלם את הבלש ג'ו חלפון, מוריה אקונס מחליפה את דורית ליליאן בדמותה של שרה בנט, עומר הברון "ג׳ימבו ג׳יי" בתפקיד ג׳ק מקנמרה, אלון נוימן בתפקיד מפקח המשטרה שלומי מקמרפי, עידן אלתרמן בדמותו של ברנבי שמעוני, עומר מור "איציק פצצתי" בדמותו של נגן גיטרה אלמוני המופיע ונעלם בין הסצנות עם פס קול, ירמי אומני "ג׳רמאיה" (הבן של מירי אלוני ושמואל אומני המנוח) בדמותו של – צ׳אקי וראובן טדרוס בתפקיד חסר הבית.

אלוןנוימן, עמית-אולמן וג׳ימבו-ג׳יי. מתוךהסרט ״העיר-הזאת״ צילום-מישה-פלטינסקי
אלוןנוימן, עמית-אולמן וג׳ימבו-ג׳יי. מתוךהסרט ״העיר-הזאת״ צילום-מישה-פלטינסקי

אל הקאסט הזה מצטרפים בדמויות אורחים שורה מכובדת של כוכבים מעולם ההיפ הופ הישראלי והראפ – טונה, רביד פלוטניק, אקו מורגנשטרן, סימה "נון" ברמי, פלד, טל טירנגל (תירס), שירה אלתרמן.

את הסרט העשוי כל כולו כעלילה אחת מתמשכת ללא הפסקה ועיצורים אולם מתחלקת לארבעה פרקים צילם מישה פלטינסקי אשר עשה שימוש מצויין בפילטרים שהניבו מראה מחוספס ומעושן התואם לאווירת סיפורי הבלש מלפני מאה שנים.

הסרט – תענוג אחד במשך שעה ועשרים דקות עם טקסט המדוקלם כראפ נון סטופ המיטיב לתת כמה רגעי מחווה לשירה של ארץ ישראל עם ציטוטים הנעים משלמה ארצי מחד ועד מוניקה סקס מאידך. אתה צמוד למושבך בעוד גופך ורגליך נעים עם הביט ללא הפוגה. ההנאה כל כך מושלמת עד שאתה מרגיש מעין גאווה שיצירה מסוג זה היא כל כולה כחול לבן, משלנו.

המלצה – שלושים שניות ועפתם לבית הקולנוע הקרוב למקום מגוריכם, סרט חובה לכל שוחר מוזיקה.

המלצה נוספת – סבבה קולנוע, פופקורן וקולה זירו, אבל חשוב לזכור מהיכן הכל צמח ולהמשיך לתמוך ביצירת הפרינג' המקומית, כאן כל החומרים ומחזות הזמר של תיאטרון האינקובטור, בגילוי נאות, נחשפתי, נדלקתי ואני אוסף את כל ההצגות שלהם.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: