כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

מירי מסיקה – אחת בלילה

הזמרת מירי מסיקה חושפת שיר ראשון מתוך פרויקט המבוסס על טקסטים של אסי דיין - "אחת בלילה", האזינו

הזמרת מירי מסיקה עובדת בימים אלו על פרויקט מוזיקלי חדש המבוסס על מילים לשירים שאסי דיין המנוח כתב. מתוך הפרויקט יוצא כעת לראשונה לתחנות הרדיו ולשירותי הסטרימינג השיר הראשון – "אחת בלילה" אשר הולחן בידי אלנתן שלום בהפקתו המוזיקלית של ניר מימון, זאת לאחר שנחשף לראשונה במהלך הופעה של מירי מסיקה בהיכל התרבות. הביצוע גרר תגובות נלהבות והוביל את מירי אל אולפן ההקלטות כדי להוציא את הפרויקט לפועל.

כך מירי עם יציאת השיר – "את אסי פגשתי בפסטיבל סרטים בפריז בשנת 2007. אני הגעתי עם הסרט "שלוש אימהות" והוא בא לקדם סרט בכיכובו. יום אחד קיבלתי הודעה:"אסי דיין קורא לך לחדרו". הערצתי אותו כאיש קולנוע, האדם שעשה גם את "גבעת חלפון", את "החיים על פי אגפא" , כשחקן נדיר, אחד מאנשי הקולנוע הכי חשובים שהיו כאן… נורא התרגשתי והכנתי את עצמי למישהו שאולי קצת מתנשא, וקיבלתי בן אדם מתוק להפליא,  היה נדיב כלפיי והתייחס אליי באופן שהרחיב את ליבי. אז נהיינו חברים לתקופה קצרה, אך מאוד משמעותית. המילה גאון נזרקת בימינו בקלות רבה מדיי לאויר אבל אסי דיין היה גאון אמיתי. השיחות איתו בלילות לבנים הרחיבו את מוחי, ליבי ונפשי. הוא כתב לי מיילים יפהפיים ופיוטיים – כמו שירי האהבה הכי יפים שעוד לא נכתבו לי. את המיילים שמרתי לעצמי, כמזכרת יפה להיכרות בינינו… אחרי מותו שאלתי את ליאור דיין, בנו, האם יש עוד מיילים שהוא כתב לנשים אחרות, וכשמצאתי שהיו המון, החלטתי לעשות פרויקט ולהפוך את המיילים לשירים. "אחת בלילה" הוא המייל הראשון שהולחן. מייל זה נכתב  לאישה, שבחרה להישאר בעילום שם, אותו כתב לה בעודו מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית, כמו מכתב אהבה נואש, כשהמילים "את לא יוצאת מדעתי ומחיי וממותי" מקבלות משמעות גדולה יותר. תוך כדי עריכת הטקסט ועיבודו, כתבתי בית נוסף, ולא אגלה איזה מהבתים הוא שלי. השיר הזה הוא התחלה של פרויקט, שאני יודעת איך מתחיל, אבל עדיין לא גיליתי איך הוא מסתיים…״

את מירי מסיקה תוכלו לפגוש באחת מההופעות הקרובות – 24.5 אמפי תמנע (פארק תמנע), 17.6 קו רקיע, פארק אריאל שרון, 29.7 אמפי קיסריה, אורח מיוחד: יהודה פוליקר

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא