יובל בנאי – ארץ זבת חלב ודבש

יובל בנאי, מוזיקאי, יוצר, סולנה של להקת משינה בדרך כלל ואומן עצמאי משיק הבוקר את "ארץ זבת חלב ודבש", לא כתבתי את המילה שיר מכיוון שאחרי 11 ויותר דקות של האזנה הבנתי כי מדובר בפואמה שעוטרה במלודיה.

במשך דקות ארוכות פורש יובל בנאי את משנתו ותובנותיו העכשוויות על החיים ועל מה שקורה כאן כעת, תמונת מצב די עגמומית ומאכזבת. יובל לא משמש כאן כנביא זעם ותוכחה, הוא לא צועק ודורש, בסך הכל מעביר אל אוזנינו את שעיניו רואות, והמראה אינו משמח כאמור. אולי זה הזמן שלנו לעצור לרגע ולעשות מעין חשבון נפש, היכן ומהיכן נבעו הטעויות, איך והיאך נותרנו עם בעיות. 11 ויותר דקות של סיפור. יובל בעצמו מאשר את המקור לאווירה ולנרטיב, הוא נותן אזכור של כבוד לכמה דמויות בעולם המוזיקה והשירה, החל משלום חנוך, דרך מאיר אריאל ועד בוב דילן. משוררים.

המלודיה עצמה נינוחה מאוד כיאות למצע שאמור לסחוב את המאזין לאורך השיר, קצת משינה בדי.אנ.אי, קצת דילן באווירת האמריקנה המרומזת במעין בלוז סמוי אך נוכח. האם מדובר בפרץ מחשבות חד פעמי או זוהי תחילתה של דרך חדשה, קרי אלבום הממתין לנו בסיומה? העתיד יספר לנו.

ובקטנה – יובל בנאי נחשף כאן לא רק כמוזיקאי יוצר אלא גם כבעל עין ויזואלית מדויקת ומצוינת באשר את הקליפ המלווה את שירתו הוא יצר מפסיפס תמונות שצילם במהלך שוטטותו והימצאותו בעיר העברית הראשונה, יתכן ובסלולאר יתכן ובמצלמה, התוצאה משובחה.

אני פוגש את הלילה מהחלון של הרחוב
החתולים והזבל והרחוק כבר קרוב
עדיין האביב פורח הציפורים עדיין שבות
אבל השיר לא שמח החדשות לא טובות
לא הולך לשום מקום לא חוזר חזרה
לא חלמתי חלום הכל כמו שזה נראה
עם כולם על הגשר והגשר צר מאוד
עכשיו הקרימינלים עם החליפות הנהג והכבוד
ראיתי את הלבן ראיתי את השחור
הייתי כמו יוסף שזורקים אותו לבור
כמו אוטובוס לבאר שבע כמו מלון בלי אוויר
אני חנוק אני תקוע אין לי עוד הילוך להעביר
מהומות בירושלים חסימות בגוש דן
תוהו ובוהו כל השדים הם כאן
עוד יום מתוח עוד יום נראה כמו טעות
אני יודע איפה נולדתי אני לא יודע היכן אני אמות
כולם אומרים שאפשר להחליף כל דבר
אבל לא את היום בקושי את מחר
ארץ אוכלת יושביה לא ארץ זבת חלב ודבש
אותו סיפור ישן נושן מתחיל שוב מחדש
רואה את הספינה שוקעת השמש מתחילה ללהוט
אל העולם שמעבר מקום שאי אפשר לשלוט
דם ואדמה מזה אני בורח
לא יוצא אל הקרב שאין בו מנצח
מהרגע שנפגשנו לא היה לי ספק
שנשאר ביחד גם אם הכל מתפרק
חיים הם בשביל אהבה אחד לשני לדאוג
לא כל דבר בייב אפשר להרוג
היא הביטה ואמרה לי אני יודעת שאתה ביישן
תדליק לי את האש בוא תפזר את העשן
יש לה רגליים ארוכות לבנות מבריקות
ובאדום דובדבן שפתיים מתוקות
היא אמרה שהיא יוצאת לסיבוב בשכונה
תשמרי טוב על הגב תיזהרי מהמדינה
להם אין חוק עכשיו להם הכל מותר
רק המתים הם חופשיים רק הים נשאר
סוד אין לו קבר והאיפור לא מסתיר
וכל ילד רואה זה לא אריה זה חזיר
לא ארץ דגן ותירוש ארץ גזירה
תמיד אותו סיפור ישן תמיד אותה צרה
לא חולם על עתיד לא מתרפק על עבר
אנשים לא שפויים המרחק שנפער
אבינו מלכנו כרטיס לכיוון אחד
הם שברו את הכלים אני בחרתי צד
לא קוראים מילים מדברים בכותרות
כל שקר אמיתי והתמונות מכוערות
אני בסרט אילם שאין בו כתוביות
אין אף אחד באולם רק שתי סדרניות
בלי חופש הדיבור בלי זכויות האדם
עסקים כרגיל גם לא נשפך פה דם
אבל אל תתנגד כי אם אתה נתפס
לא יראו אותך יוצא כי לא ראו שאתה נכנס
עיוור עם בוא השחר מגשש באפלה
אל חסד אחרון אל כוס התרעלה
ארץ חמדת אבות ארץ רפאים
וזה אותו סיפור ישן אתם רואים