המופע של איה זהבי פייגלין במועדון בארבי

איה זהבי פייגלין (35) היא זמרת -יוצרת, כותבת וגיטריסטית ישראלית מהבולטות בעשור האחרון. בוגרת "רימון", הקימה את להקתה "כל החתיכים אצלי" (הוציאו 2 אלבומים  וזכו להצלחה. התפרקו בשנת 2013). מאז איה הוציאה לאור 4 אלבומי סולו. היא מצליחה לבטא את רוח התקופה, לחדש תמיד לעצמה ולמאזינים ובו זמנית גם לשמור על טעם של פעם. שיריה משמשים כמעודד רשמי לזמני חוסר ודאות, עם הכנות והישירות האופייניים לה, באמירה ובהגשה הייחודית שלה. אחת הדמויות המיוחדות ברוק הישראלי.

תוך כדי עיסוקה במוזיקה, עבדה כמורה ומחנכת וכיום מעבירה קורס לכתיבת שירים בבית ספר רימון.

מוצאי שבת די קרירים, כאן במועדון הבארבי בדרום תל אביב ולא רחוק כל כך, ההפגנות והמחאה החברתית נגד הרפורמה המשפטית ותקופה שכזאת של אי וודאות גם בהופעות.

מעט לאחר השעה עשר בלילה, התמלא מועדון הבארבי  ואנו ממתינים ברחבה המרכזית יחד עם קהל רב, חם ואוהד.  איה שמלווה בלהקה שמחשמלת את החושים וכשרוניים בטירוף, תופים – הוד שריד. בס – רועי דורון. קלידים – סתיו אחאי. , פותחת את המופע עם "הארץ המובטחת" מתוך אלבומה האחרון שיצא לפני שנה וחוזר אל ההשפעות המוזיקליות שעיצבו את פס קול נעוריה, אל הגיטרה הקלאסית שהיתה מנגנת בחדרה. פתיחה מרגשת ועוצמתית ואיזה קול אלוהי יש לאיה.

נוסעים כעת ל"חדרה" ולמערכת היחסים של היוצרת עם עיר ילדותה. מנסים לעשות "ספורט" אבל תכלס , "אני רוצה לישון. אבא אני רוצה לישון" (מתוך אלבומה "אמריקה", 2017).

"והעולם הזה מתקדם מהר אבל אני לא מפחדת. עדיין הכי אני אוהבת גיטרה ופסנתר". טה דה דה. שיא הפשטות.

הוד מגדיר יכולות פלאים בתיפוף יפהפה. סתיו מקסימה אותנו עם הקלידים וכך גם רועי עם גיטרת הבס.

איה מעודדת אותנו יחד עם "לא לבכות" ("לא הכל חשוך. אל תהיי דרמטית כל כך. לא לבכות, תיכף הרוח חוזרת אל המפרשים").  מאידך עוברים ל"סכין בלב" אך "אין דם על הרצפה. אין דם ואין רצפה".

שום דבר לא מובטח, לפעמים למעלה ולפעמים למטה. כתיבה גאונית של היוצרת ואפשר לצאת בתובנה לחיים שהמוזיקה חזקה מהכל. איה מספרת על תחושת אי הודאות נוכח המצב וההופעה הערב ובכל מקרה, מודה לכל אחת ואחד מהנוכחים כאן שהגיעו, מכבדים ואוהבים. מאוד שמחה לחזור להופיע לאחר הפסקה של שנה (בזמן זה הגיח לעולם, בנה הפעוט, שאולי).

תשבוחות להרכב המלווה. נפלאים ואנרגטיים. חשמל בבארבי וזה כיף נורא פה. גרסאת כיסוי פנומנאלית כעת ל"האהבה מתה". אישית הצטמררתי. איה, ריסקת.

חזרנו בזמן ל"כל החתיכים אצלי" עם הלהיט הנוגה, "כל הסיבות". ועם כבר רוק ישראלי כמו שצריך ודיסטורשנים, "ילדה קטנה ומכוערת" בהחלט הקפיץ את הקהל בהנאה.

יחד עם איה, ייחלנו ל"גשם" "רד אלינו, אנחנו מחכים לך. רד עלינו ותביא איתך ברכה".  נורא רצינו לשתות "בירה". בירה אחת. בירה עם איה. עוד לפני שבסוף כולנו נמות.

ברוח ימים טרופים אלו, שואג הקהל: "לא לפחד ולא לעצור. אני הולך להיות גיבור". ד-מו-קרטיה. אני הולך להיות גיבור. וכמה שיצאנו מחוזקים בזכותך, איה !

הדרן קצר לאחר שעה ורבע ללא הפסקה. איה חוזרת לבדה ומעניקה מין המנון עכשווי ("מגיע לי טוב"), "החיים קצרים מדי לבזבז אותם על סרט מיותר. החיים הם ארוכים נורא להעביר אותם לבד. מגיע לי טוב. רק טוב. הכי טוב". אמן לכולנו מגיע הטוב.

בסיום סיומת וכמה מתבקש, "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת". איה מרגשת וכובשת בפשטות והלהקה עולה ומצטרפת בשירה.

איה זהבי פייגלין בהחלט כבשה את הבארבי. נהננו מאוד. להמשך יצירה מופלאה וים של הופעות. תכלס, המוזיקה היא המרפא לכל.