שנות התשעים היו הטובות ביותר למוזיקת הרוק העולמית ובמיוחד לישראלית, אין על זה ויכוח, אז אולי אפשר להאשים אותי בחוסר אובייקטיביות כי בעשור ההוא הייתי בתיכון, בדיוק בשנים שצריכת המוזיקה אצלי הייתה בשיא תשוקתה, אבל עם הצלחות אי אפשר להתווכח, אלו היו השנים של נירוונה, רד הוט, אליס אין צ'יין, פייט נו מור ובאותו זמן כאן בארץ הייתה פריחה משוגעת של להקות רוק צעירות כמו המכשפות, מופע הארנבות של ד"ר קספר, מוניקה סקס וכמובן איפה הילד?
כל כך הרבה נקודות בחיי קשורות לאיפה הילד?, ב-93 כשהאלבום "זמן סוכר" יצא הייתי בתקופת הווקמן, המכשיר האידאלי, בזכותו איפה הילד? הלכו איתי לכל מקום עד שזכרתי כל מילה וצליל, אותו אלבום גם התגייס איתי לצה"ל ואת השמירות הרבות והארוכות בצפון הרחוק מהבית העברתי בלשיר במלואו את "זמן סוכר" ומיד אחריו את האלבום של מוניקה סקס "פצעים ונשיקות" ואז שוב פעם בלופ, שעות של שמירה היו עוברות לי במהירות.
סוף שנות התשעים, סוף האלף השני וסופו של תור הזהב של הרוק הישראלי, גם איפה הילד? הודיעו על פירוק אחרי ארבעה אלבומי אולפן, זה היה ב- 1998 ואני כבר חייל משוחרר, ברור שהלכתי למופע הפרידה שלהם ב"אלנבי 58", לא יכלתי לשאת את העובדה שאיפה הילד? מופיעים בפעם האחרונה ואני לא אהיה שם.
קפיצה קטנה ועוד הופעת איחוד ואז ב-2013 בזמן ההופעה המשותפת של איפה הילד? ומוניקה סקס כשנעמדתי ליד הבמה שלפתי את הטלפון ותפסתי צילום של חמי רודנר ויהלי סובול, כשצפיתי בתמונה (שאז לדעתי הייתה מוצלחת ממש) הגעתי באותו הרגע להחלטה שאני רוצה להיות צלם מוזיקה, עשר שנים אחר כך ומאות הופעות שתיעדתי והנה אני כאן בהאנגר 11, סוגר מעגל של 30 שנה עם איפה הילד? וזמן סוכר
מתברר שאני לא היחידי שבא לסגור כאן מעגל, לאלפי האנשים שפקדו את האנגר 11 במוצ"ש היה מכנה משותף דיי ברור, כמוני רובם ציינו כבר את העשור הרביעי בחייהם, נכון שפה ושם נתקלתי בדורות הצעירים יותר ובעיקר אלו שהצטופפו בשורה הראשונה ליד הבמה, אך באמת מרבית הקהל בא להופעה כדי לחזור קצת אחורה בזמן, אל האלף הקודם שהיה הרבה הרבה יותר נאיבי ופשוט מהעשור הנוכחי, לא רק בגלל שאז היינו ילדים הרי בזמן ההופעה בצד השני של תל אביב עשרות אלפי ישראלים מחו נגד איבוד התמימות והרס הדמוקרטיה, אצלנו בהאנגר שלושת אלפים זכו לכמה שעות של אסקפיזם טהור.
ולפני שמתחילים עם המנה העיקרית יש לנו גם מופע חימום, אייל אבן צור, וכן יש קשר של אחים בינו לבין המתופף של הלהקה שמתארחת אחר כך על הבמה, אייל עצמו מוסיף כי לו ולאיפה הילד? יש היכרות של כבר כמה עשורים, אז בניינטיז שהיינו צעירים ויפים אייל אבן צור הקים את להקת "נעלים" שאת אחד הלהיטים שלה "למה?" הוא ביצע הערב.
רבע לעשר ואנחנו עם המופע המרכזי, במסורת קבועה עולים חברי "איפה הילד" לקול צלילי השיר Nice 'N Sleazy של ה-Stranglers, שריד מהעבר הרחוק של הלהקה, (אז כשהתחילו את ראשית דרכם כהרכב ניגנו בעיקר קאברים של להקות רוק ופאנק מהאייטיז) השיר הראשון בסט ליסט גם הוא כבר סוג של מסורת, השיר המחאתי-אפוקליפטי "אחד אלוהים", ולמרות שבכל הופעה הוא נראה שמתאים בול לתקופה, השבת הזאת אף יותר מהרגיל "ועכשיו הם פתאום שואלים, איך קרה שנפלו השמיים, מחפשים בערים שהיו, אולי, לשתות בהן נשאר בהן, לשתות בהן מים…"
שלושת השירים הבאים ברשימה הם מהפחות מוכרים באלבום, שיר הנושא "זמן סוכר", "יושב בכורסא" ו-"איפה הרוח" אבל זה מה שמיוחד באלבום זמן סוכר, לא היו שם שירים פחות טובים, לכל שיר היה את האופי והסגנון שלו, בין אם אלו שירי רוק ומחאה, בלדות, פסיכדליקה ואפילו גם שיר זכרון לסגירת האלבום. אצלי האלבום ישב ביראת כבוד עם אלבומי הרוק סבנטיז ובראשם "the rise and fall of ziggy stardust and the spiders from mars" של דיויד בואי שהכיל גם הוא עולם מוזיקלי וסיפורי שונה בכל שיר.
האורח הראשון של הערב הוא יוני בלוך שאת הקריירה שלו התחיל בערך בתקופה שאיפה הילד? התפרקו, חמי רודנר ציין בפנינו כי יוני בלוך הצליח לשמר את גחלת הרוק הישראלי בתקופה שהרוק בארץ החל להראות את סימני הגסיסה הראשונים. שלושה שירים משותפים, "הקנאה" ו"אחריות" של בלוך ואת השיר "ציפור גן עדן" מהאלבום זמן סוכר שאותו בחר יוני בלוך לבצע, שיר נשכח מהאלבום עם טעם נוסטלגי מתוק-מלוכלך.
האורחים הבאים הם מוניקה סקס, "האחות הצעירה שלנו" כפי שחמי הגדיר, אלבום הבכורה של מוניקה סקס יצא שנתיים אחרי "זמן סוכר" אבל בזיכרון הרגשי שלנו הם תמיד מסמלים את אותה התקופה. לפני איזה עשור וקצת בתקופה שאיפה הילד? התאחדו מחדש הם החלו בנוהל הופעות משותפות עם מוניקה סקס, שתי הלהקות ביחד זה פשוט קסם על הבמה, וגם הערב הספקנו לשמוע כמה שירים בביצועים משותפים, את "מכה אפורה" ו"גשם חזק" של מוניקה סקס ולסיום חלקה הראשון של ההופעה גם את "מישהו שומע אותי" של איפה הילד? אליהם הצטרפה טל גורדון האורחת השלישית הערב.
הבחירה בשלושת האורחים אינה מקרית, יוני בלוך סגר את שנות התשעים וסימן את תחילת דור המילניום, מוניקה סקס פעלה בסמוך ל"איפה הילד" ואילו טל גורדון הייתה הסנונית הראשונה של רוק הניינטיז הישראלי עם האלבום "מסכות" שהפיק לה ברי סחרוף ועם הלהיט "כמו שיורד גשם" והשיר של רוקפור "הכעס" שגורדון רשמה לו את המילים ואף ביצעה אותו בלייב אמש. ואם מדברים על הקשר הישיר של טל גורדון אל איפה הילד?, אז זה יהיה כמובן השיר "העצב שלה" שבגירסת האלבום המקורית הצטרפה גורדון בשירה. איזה מזל שיש את הופעת היום הולדת לסגירת מעגל עם ביצוע מחודש של השיר.
אחרי שעה וחצי עם ביצועים לכל שירי האלבום פלוס תוספות, אנחנו מסיימים את חלקו הראשון של המופע, הלהקה יורדת ל-5 דקות הפסקה לפני החזרה לארבעה הדרנים שמהווים את להיטי כל הזמנים של איפה הילד? או כמו שחמי ציין, "החלק של המופע שמזכיר לכם שיש לנו עוד אלבומים", אז הספקנו לשמוע גם את "רק בשביל לקבל חיבוק", "הביאו את הסתיו" "אהובה הקטנה" ו"לבן בחלום שחור" שסגר סופית את המופע לאחר שעתיים.
ממש לפני שפתחנו בסבב ההדרנים הכינו איפה הילד טקס מרגש של חלוקת תודה ותקליט לאנשים המרכזיים שפעלו מאחורי האלבום ושהגיעו הערב לחלוק כבוד ללהקה, וביניהם יובל שפריר שהפיק את האלבום, אירס רצאבי שכתבה את המילים ל"מסיבת התה של עליזה" והמפיק האגדי חיים שמש שגילה לעולם את איפה הילד? ועוד אומני רוק רבים נוספים.
אין ספק שאיפה הילד? היא אחת הלהקות החשובות שפועלות כיום, במשך שלושת עשורי הפעילות הם סיפקו לנו כמות מכובדת של להיטים שלנצח ישובצו בכל פליילסט ישראלי, ההצלחה של ההופעה אתמול אינה מקרית, זו להקה שבאה לעבוד ולתת לנו את הצגת הרוק ההכי טובה בעיר, וכן, זה רק נשמע יותר טוב עם השנים.
