כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

חנן יובל מסרב לשיר בפני גסי הרוח בכנסת

חנן יובל מסרב להופיע בערב יום הזיכרון בכנסת ומגיב לפנייה הרשמית - "לא אשיר בפני גסי רוח כמו אלמוג כהן"

בעקבות פנייתו אתמול של הבמאי והמפיק רוני אבירם שמונה לנהל את הפקת טקס ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אל הזמר והיוצר חנן יובל, השיב חנן בזו הלשון – "לכנסת הזאת – של אלמוג כהן, של דודי אמסלם, של החברה טלי גוטליב, של גלית דיסטל, של אריה דרעי שנהנה מההומור של אלמוג כהן, של יו"ר הכנסת שבמקום לגעור בטינופות הוא אוסר על הצילום שלהם, שלא ידעו בחוץ, ועוד ועוד – שאמשיך? ואין אפילו צדיק אחד שיקום ויזעק. זאת לא הכנסת שלי. לשיר שם בפני גסי הרוח האלה זה לעשות שקר גדול לעצמי. אוכל לא חסר ולא יחסר בבית משפחת יובל. על היושרה עבדתי כל החיים"

פנייתו זו של חנן יובל מגיעה בהמשך להכרזתה של הזמרת ריטה שקראה לעצור את המרתון של הצבעות החקיקה שפוגעות בעקרונות שלטון הדמוקרטיה.

אחרי תקופה ארוכה שעולם התרבות די ישב בשקט מול הניסיון השלטוני לשנות חוקים ומגמות שיפגעו במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל כדמוקרטיה מתחילים להישמע קולות יותר ויותר ברורים…

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. השילוב בין אמנות לפוליטיקה לא פשוט משני הכיוונים – האם לתת לדעות פוליטיות לקבוע בפני מי להופיע ולאיזו הופעות ללכת. כשזה מתערב עם טקס יום הזיכרון זה עוד יותר בעייתי.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d