אנסה לאמ"לק את חוויית ליל אמש במשפט – "לארוז את השירה התימנית בת מאות השנים שנאגרה בדיוואן, לקחת אותה למחוזות של ג'אז ותודעות אחרות, לתת לה גרוב ולהעיף אותה לגבהים של ווקאלז איכותיים, חבל שהמופע לא היה 360 או רצפה, כל כך נדרש שכולם יפזזו את עצמם…"
ועכשיו לעניין המורחב – אמיתי אריכא הוא מוזיקאי בן העדה התימנית המבקש להחיות מבחינתו את שספג בילדותו בבית הכנסת לצד סבו, שירת אחי בני תימן. מהיותו תלמיד בישיבה התיכונית בני הרא"ה הוא יצא למסלול שאחרי הצבא ללימודים במוסררה הירושלמי בתחום המוזיקה המזרחית, המשיך בבית ספר רימון ובד בבד יצא למסע נדודים ברחבי הארץ.
לפני שנתיים בעיצומה של תקופת המגיפה והסגרים פגשתי באריכא כאשר נטל חלק בפרויקט התכזינה שיצר המוזיקאי רביד כחלני בטייטל "קולות יהודי תימן" המנגיש לקהל הצופים והמאזינים התבוננות למה שמתרחש בהתכנסות הדיוואן התימני כאשר חבורת גברים מבצעים את הפיוטים העתיקים בלוויית קמצוץ כלי נגינה מעבר לפח הזיתים המשמש כתוף באשר כמנהג העתיק של בני העדה כל עוד לא חזרו הלוויים לנגן בבית המקדש שירתם איננה מלווה בכלי נגינה, בתכזינה של כחלני ששודרה בלייב לקהילה יהודית באוסטרליה, היווה אריכא אחד מהקולות השרים…
לפני קצת יותר משנה פגשתי את חברי התכזינה שוב, הפעם בבית מזרח מערב ביפו, בלי מסכות ובלי מגבלות. אמיתי אריכא נטל חלק במופע ובמקביל הוא הקים את הפרויקט המוזיקלי שלו D One על משקל הדיוואן, במסגרת זו הוא משלב משירתו של רבי שלמה אבן גבירול לצד רבי שלום שבזי ויצירות נוספות הלקוחות מפיוטי הדיוואן. כאשר הוא מלווה בשני נגנים – הראשון הוא ירדן ארז המנגן בגיטרת בס, עוד, כינור (באחיזת ירך ולא על הכתף), קלידים, מחשב ושירות. הנגן השני הוא איתמר גוטמן המנגן על גבי התופים וגיטרת הבס ומצטרף אף הוא בשירות.
ההרכב הספיק להשתלב במספר פרוייקטי הופעות מוזיקליות שונים ואמש הוא נחת ממש כאן לידינו בבית מזרח מערב ביפו. הזדמנות מצויינת לארוז תיק צילום ולנחות במקום.
אז מה היה לנו?
במשך שעה ומחצה ביצעו אמיתי אריכא ונגניו שורת פיוטים שכתבו רבי שלמה אבן גבירול ורבי שלום שבזי לצד כמה פיוטים שאין יודע מי העומד מאחוריהם אך הם כלולים בדיוואן. הביצוע וההגשה של אריכא לחומרים שאת רובם כלל המאזינים לז'אנר הזה מכירים שונה מהמוכר, יש כאן מבט שונה לאיך לבצע, איך לנגן ואיך לשיר.
אריכא עצמו מלווה את שירתו ביוקלילי קטן המוסיף צבע שונה לשירה הנהגת במבטא תימני שורשי ונכון ובלחן המקורי, אולם על כך מתיישבות שכבות נוספות שאינן מכבידות על המקור אלא מביאות אותו למחוזות שונים, עולם הג'אז נכנס מבעד לדלת הקדמית והופך בהמשך לחגיגת גרוב רתמית ורפטטיבית כמו שאנט דתי המאלץ אותך להניע את הגוף עם המקצב המתחזק, על הדרמה הזו מתיישב גם קולו הצלול של אריכא שמותח הן את אורכה של השירה והן את גובהה למקומות שהאוזן הרגילה איננה מכירה. אריכא לוקח את השירים, מפרקם לגורמים, מנתח ומרכיב בחזרה ליצירות המעשירות את המקור אך בלי להכביד או לעוות אותו, הוא פשוט חי את הדיוואן ואת החוויה המקורית באינטרפרטציה מאוד אישית שעושה ליצירות רק טוב.
בכמה וכמה רגעים במהלך המופע הבנוי עם סוג של דיסטנס בין קהל הצופים והמאזינים ובין המוזיקאים בשל מבנהו של האולם הראשי בבית מזרח מערב, בית באדריכלות ערבית קלאסית עם תקרה גבוה ומעין במה המוקפת בעמודים וקשתות, רציתי מאוד שהנגנים יתייצבו במרכזו של החלל והקהל שהגיע יעמוד מסביבם במה שמוחק מרחקים ומאפשר להפוך לערב רב של נגינה שירה וריקודים, זה כל כך היה נדרש כדי להעצים את החוויה.
כמה רגעים מתוך המופע
