סיקור הופעות

אז הנה הנה אני בא לעשות פה הופעה – שבק"ס בהופעת איחוד היסטרית

לאיחוד שכזה חיכינו כבר המון שנים, שבק"ס מחלוצי ההיפ-הופ הישראלי בארץ הגיעו לזאפה לייב פארק להופעה עמוסת להיטים, אנרגיה סוחפת ואלפי מעריצים שרופים.

זו הולכת להיות כתבת רטרו, כזאת שמזכירה לי ולבני דורי נשכחות, את העשור והמאה שהלכו מאיתנו, תקופה נאיבית יותר שאפשר היה לכתוב שירים סקסיסטיים כמו "מכופף הבננות" רק בשביל הדחקות ומבלי שתנועת שינוע חברתי תעשה מהפכה, אותם ימים שפחדנו לעשן פייסל בבית קפה שריאליטי היה רק בעובדה עם אילנה דיין והליכוד של ביבי עוד לא תפס את השלטון, רגע.. .הוא בעצם כן היה… טוב נו, כנראה שלא הצלחנו לעשות שינויים רבים מדי מאז אמצע שנות התשעים.

את הקטע של הופעות איחוד אנחנו מכירים כבר מזמן, כוורת עשתה את זה ב-84 (ואז שוב ב-90, 98 ו-2013), משינה, מוניקה סקס ותיסלם עשו מופע איחוד ונשארו מאוחדים מאז, עכשיו הגיעה תורה גם של שבק"ס, אז נכון שזה לא מופע האיחוד הראשון של הלהקה, קדמו לו כמה איחודים לאורך שנות ה-2000 ואפילו כמה סינגלים ושני אלבומים אבל הופעה של שבק"ס בהרכב המלא ובסדר גודל כמו שהייתה בזאפה לייב פארק במוצ"ש האחרון לא נראתה אף פעם במחוזותינו.

כשהקהל באמת אוהב – שבק"ס בהופעה

אין מה לעשות, אנחנו דור שאוהב נוסטלגיה, תנו לנו איזה חידוש של איזה שיר מהאייטיז-ניינטיז, איזה ביס של נשיקולדה וקינוח עם זיקוק בקפולסקי ואנחנו מסודרים, ההווה אפרורי, מלא בגימיקים ומוצרי תרבות חד פעמיים, לא סתם יש לנו געגועים לימים שכמעט מאחורי כל בית היה שדה ירוק ויכלנו לשחק "מדרכות" מבלי לעצור כל שניה כשהמכונית עוברת.

שלושים שנה להרכב, שזה ממקם אותנו ב-1992, שבק"ס היו אז נערים בתיכון, יבנה עיר האורות, המקום היחידי שהיה פתוח שם אחרי שמונה בערב הייתה תחנת הדלק ביציאה מהעיר, אבל כשרוצים לעשות מוזיקה העיר היא לא נקודת העצירה, שנה אח"כ הם כבר זכו בתחרות להקות צעירות של הרוקסן וב-95 לאחר שינויים בהרכב ובהפקה הוציאו את אלבום הבכורה עם הלהיטים "אימפריה", ו-"מכופף הבננות" אבל לתודעה הציבורית הבאמת גדולה הגיעו שבק"ס עם אלבומם השני "בעטיפה של ממתק" משנת 1997 שהפיק להם יוסי פיין באינטליגנציה רבה, להיטים לא חסר באלבום הזה כמו "ילד ירוק", "יהיה פיצוץ", "לבקש את הקש" וכמובן "תתקעו בחצוצרה" עם פתיחת הראגמאפין המפורסמת של פישי הגדול (אדם בן לאווי) שהתארח רק לשיר אחד אבל עשה היסטוריה.

האלבום השלישי "כנען 2000" יצא, איך לא בשנת 2000, גם הוא סיפק להיטים כמו "נופל וקם" ו-"שיר הגאנג'ה" אבל שבק"ס שגם ככה שינתה את הרכבה מאלבום לאלבום לא הצליחה לשרוד כבר מעבר לאלבום השלישי והם התפרקו, בשנים שלאחר מכן כאמור, צצו להם עוד איחודים וגם שני אלבומים "בום קרנבל" (2008) ו-"פרה פרה" (2012), אבל הם לא סיפקו להיטים גדולים, כמו שלושת האלבומים הראשונים.

חוזרים לזמן עכשיו, האיחוד הזה מרגש יותר מקודמיו, הפעם האחרונה שיצא לי לראות את שבק"ס הייתה ב-2018 בסדרת הופעות בבארבי, היה אדיר על באמת אבל שבק"ס של 2018 היו שבק"ס בהרכב חלקי, בהיעדרם של ג'יימס, פילוני ומוקי, לכן כאשר האיחוד המלא הוכרז לא יכלתי לעצור את ההתרגשות, מה גם שעד כמה שאני חולה (אבל ממש) על הבארבי יש משהו בהופעות האמפי של הזאפה לייב פארק עם הבמה הענקית, המגה-רמקולים והמקום לכ-12 אלף איש שביחד מעבירים תחושה מרשימה שאין לה תחליף.

שבק
שבק"ס בהופעה בבארבי. מאי 2018

אז אחרי ששיבחתי את הזאפה לייב פארק מגיע הדאון סייד של המקום ויש אחד ויחיד שבשבילי הוא דומיננטי, כל מי שהיה שם יכול להסכים איתי, זה לא המקום עצמו אלא דרכי ההגעה אליו שמסתכמות רק ברכב פרטי ונסו אתם להכניס אלפי רכבים לכבישי גישה צרים, הפקקים בהגעה ועוד יותר בסיום ההופעה גרמו לי לדחות בעבר הגעה להופעות במתחם, היי! אפילו החזקתי ביד כרטיס גולדן לניק קייב ואמרתי לא. למזלי ההופעה של שבק"ס הייתה במוצ"ש כך שיש חסך של פקקי אחה"צ מתל אביב לראשל"צ, אירגנתי תוכנית פעולה להגיע מוקדם, לחנות במרחק של ק"מ מהכניסה במגרש של יס פלאנט ולצאת בשלב ההדרנים. חייב להגיד שעבד לי מצוין, אז כן, לא ראיתי את "נופל וקם" שחתם את ההופעה המאוד מוצלחת הזאת אבל לא עמדתי אפילו דקה אחת בפקק של מכוניות שמנסות לצאת מהחניה וחזרתי הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן, שום נהג ישראלי ורמזור קצר לא קילקלו לי את הוויב של ההופעה.

אבל אני מקדים את המאוחר, חזרה לתחילת הערב – קצת לפני תשע ואני מפלס את דרכי אל קדמת הבמה בתוך אזור האורקסטרה, זה בהחלט היה מבצע והישג ראוי לציון, ככה זה שהאזור הוכרז רשמית כסולד אאוט, אבל לי יש מטרה, להביא את הצילומים הטובים ביותר וקשה לעשות את זה כשאתה מרחוק, הקהל נראה פחות או יותר כמוני, שלושים-ארבעימים כאלו, 90 אחוז גברים, ("הישג מרשים לכל הדעות"), מה שגם יכול להסביר את התור הארוך מדי בשירותים, עמוס עד מאוד באזור האורקסטרה אבל אף אחד לא דוחף, אולי הריח החמצמץ באוויר הוריד לאנשים את המוטיבציה להילחם, הנה הגיעה השעה תשע ואנחנו עם מופע החימום.

שבק"ס בלייב פארק. נראה אתכם מצליחים להכנס עד קדמת הבמה

מאוד רציתי לפרגן, נורא השתדלתי להסתכל על הדברים בצורה חיובית אבל מה שהלך שם על הבמה מתשע ועד וחצי אפשר להגדיר הכי טוב כ"למה?", אל ה-DJs שניגנו בחלקו הראשון של הערב הצטרף מי שלרגע חשבתי שהוא סוג של MC, כבר תיכננתי לי בראש איזו הופעת היפ-הופ ראפ מקפיצה לחימום האווירה אבל במקום זה קיבלנו משהו שנע בין ניסיון הפעלה בקלאב מד לבין החבר הזה שאתה מגיע אליו הביתה והוא שם לך שירים טחונים ביוטיוב תוך כדי שהוא צועק לך באוזן "זוכר את זה? זוכר את זה?",וואלה, אפילו לא היה אפשרי ליהנות מהקלאסיקות של השירים שעברו שם בחצי שעה הזאת, כי לא היה שם שיר אחד שנוגן יותר מ-20 שניות, וכן, כולנו זוכרים את “Remember me” רק באיזה שלב בחיים השיר הזה הפך להיות קלאסיקת היפ הופ?

אבל זה מאחורינו, תשע וחצי והמנה העיקרית בדרך להגשה, לפי הפלייליסט שקיבלתי מראש זו הולכת להיות הפקה רצינית, לא פחות מ-30 שירים שזה לוקח אותנו להופעה של מינימום שעתיים אם לא יותר, אפשר היה ללכת על פחות וגם היינו יוצאים מרוצים, רואים שהחברים פה בשב"ק באו לפרגן למעריצים שלהם אלו שחיכו להופעה הזאת שנים ארוכות ואפילו היו מוכנים לנסוע הרחק עד לראשון לציון מערב עם הסיכון של לעמוד בפקק של הלייף בדרך חזרה.

מתחילים עם השיר שמזמין את עצמו לשבת בפתיחה "שוב כאן" הסוגר את האלבום הראשון של שבק"ס, לא בהכי מוכר אבל בניגוד לרוב שירי האלבום יש בשיר ניחוחות פאנקיים מקפיצים, מיד אחריו מאותו אלבום בכורה אנחנו מקבלים את הסינגלים "אימפריה" ו-"המדינה בלהבות" אלו השייכים לרפרטואר המוכר והכבד יותר של הלהקה, שירים שנשמעים יותר כמוRage against the machine פוגשים את הביסטי בויז, וכן, יש מספיק גיטרות על הבמה בשביל להרים את הביצועים האלו להופעת רוק אמיתית.

נמרוד רשף בחופשי חולצת רטרו מהנייטינז

שבק"ס כבר מזמן לא שבעה אנשים, מודל 2022 מתחיל בגרסת הבסיס של שמונה: ארבעה סולנים – חמי (כפיר ארצי), מירו (עמיר ירוחם), מוקי (דני ניב), ונימיני (נמרוד רשף). הבס אצל דוידי (דויד מוסקטל) גיטרה כמו תמיד – פלומפי B (אמיר בסר), ג'יימס (גל סיון) שהגיע במיוחד מחו"ל על התופים ולבסוף פילוני (דני קרק) בגיטרה ובתפקיד המוח ההפקתי מאחורי ההופעה (ובכלל). אליהם מצטרפים כבר שנים להופעות הגיטרסט גיא שמי וה-DJ/קלידן – תומר בן ארי (כן, אח של) ולקינוח יש לנו גם תוספת של שלישיית כלי נשיפה כדי שנוכל לדלג בין הראפ-רוק של האלבום הראשון להיפ-הופ פאנק שהביא איתו יוסי פיין בהפקה המוזיקלית של האלבום השני ולאחריו.

ואם כבר יוסי פיין, אז הוא גם האורח היחידי של הלהקה להערב, כנראה שלא צריך שום להקות חימום או אורחים שיקשטו את ההופעה, יש את שבק"ס וזה די והותר, ויוסי פיין, טוב הוא יותר בקטע של קולגה וזה שבזכותו שבק"ס הפכה מלהקת ראפ-שוליים להרכב היפ-הופ עם צליל מהוקצע שסחף מדינה שלמה.
את יוסי פיין אנו זוכים לשמוע בשיר אחד "שיר הגאנג'ה" אבל אליו גם נוספו קטעי פתיחה וסגירה ארוכים בסטייל הפסיכודלי שכל כך מזוהה עם קריירת הסולו של פיין וכמה טוב זה נשמע כשזה התחבר עם הלהקה כולה, פתאום יצאו משבק"ס צלילים וסגנונות מוזיקליים יותר פרוגרסיביים, האם זה יכול להיות השלב הבא באבולוציית הלהקה?

"אם תביא את יוסי פיין אז עוד שיר פה יופק"

שלושים שירים בהופעה אחת זה אומר שמקבלים פה את המיטב ועוד פלוס, כמובן שרוב הקהל מכיר הכי טוב את האלבום השני שנוגן כמעט במלואו, מתוכו בוצעו "תרימו ת'ידיים", "מביא אותה הפוך", "לבקש את הקש", "אל תגידו לי", "ילד ירוק", "האימפריה מכה שנית", "יהיה פיצוץ" וכמובן איך אפשר בלי "תתקעו בחצוצרה" (בלי פישי הגדול, ואני קיוויתי עד השנייה האחרונה שהוא יפתיע, יעלה וישיר את הפתיח), חוץ מהם גם שמענו את "מכופף הבננות" המושמץ והאהוב, "מלחמת מיקרופון הזהב", הסינגל החדש והפולטי "סכנה לחברה" ואפילו הבליח לו השיר "רק תגידי לי" שהיה גם היחידי בפלייליסט שנלקח מקריירת הסולו הארוכה והידועה של מוקי.

שבק"ס – דפקו פה חתיכת וידאו ארט

קטע מעניין אחד המחיז נהדר את הדינמיקה השברירית בין חברי ההרכב, ביצוע האקפלה לשיר "מספר אחד", במקור שלושה סולנים שמתחרים על הזכות בחשיבות ובמודל 2022 אף גדלו לארבעה "אני מספר אחד על המיקרופון, אין לי מתחרים כולם הלכו לישון, אני עושה את זה הכי נכון, אני מספר אחד על המיקרופון"

שעתיים פלוס של הופעה ללא ברקסים, להיטים מוכרים לצד כאלו שקצת פחות אבל גם באלו הפחות מפורסמים לא הורגש רגע אחד של ירידת מתח, החברים משבק"ס אהבו את הקהל והקהל אהב אותם בחזרה, אף אחד מהצדדים לא ממש רצה ללכת הביתה אבל בשלב מסוים כבר לא הייתה ברירה, הפלייליסט והופעת האיחוד הגיעו לקיצם עם שירת המנון דור השבק"ס – "הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם נופל וקם… כמה ארוכה היא הדרך, אני נופל וקם עם ראש מורם".

נמרוד, חמי, מירו ומוקי

תומר גילת

יליד רחובות שעבר לרמת גן , עורך מוזיקלי ו-DJ בעבר אמן, מעצב ומנהל קראיטיב בהווה. צלם מוזיקה, כתב ומנהל מגזינים דיגיטליים.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. יוסי פיין הפיק את שני האלבומים הראשונים.
    כלי הנשיפה כבר קיימים באלבום הראשון,
    הוא גם הפיק את השני. והחלק שלו בצליל והמוזיקה של שבקס הוא אדיר

    1. האלבום הראשון נוצר בתחילה לפני החיבור עם יוסי פיין ואז נגנז, יוסי פיין הוציא אותו מגניזה, שיפר, שייף והוסיף כמה שירים, לכן האלבום הזה מכיל את שני הסגנונות, הראפ עם הגיטרות מהשירים המקוריים וכאלו עם צליל יותר פאנקי בהשפעת יוסי פיין

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: