המופע של להקת Counting Crows ברעננה

ה-Counting Crows נחתו בישראל – העלייה ה-1

כ ל  ע כ ב ה  ל ט ו ב ה…ליטרלי! לפני כ-30 שנים, בישראל הייתה שגעת וטרפת של מוזיקה לועזית! כשהמשפחות התחברו לכבלים, הצעירים והצעירות של ה-90s נחשפו לערוץ MTV, אשר שידר נון-סטופ את הקליפים של אלילי הרוק האלטרנטיבי (נירוונה, פרל ג'אם, סאונד גארדן…) ובעקבות כך, הם שברו את קופת החיסכון כדי להשתמש בדמי כיס של סבתא, ולהגיע במהירות לחנות התקליטים השכונתית ולשים יד על אותו דיסק שעלה 80 ₪.

כך זה גם היה לגבי ה-1 לדצמבר 1993 הקריר….להקת רוק אלטרנטיבי אמריקאית חדשה בשם ה-COUNTING CROWS, הוציאה להיט חם ומטורף בשם MR.JONES, ששרף את המצעדים במקום ה-2 והמכובד ב-Billboard האמריקאי ואצלנו זה הפך לסוג של המנון באותה התקופה.

אם הייתם נוסעים לבילוי עם חברים, אין מצב שהשיר הזה לא היה ברדיו טייפ על קסטה. זו הייתה ה-נוסטלגיה של הדור שלי ולראות כאן את ה- COUNTING CROWS בלייב, היה סוג של WISHFUL THINKING. קבוצת Live Nation ישראל עשו מצווה גדולה כשהכריזו על בואם, במיוחד כשהם יהיו מופע הרוק הבינלאומי הראשון לשנת 2022.

העורבים בארץ

כמו להקת עורבים שחגה באוויר, כך חברי ה- COUNTING CROWS האגדיים נחתו בישראל לסגור מעגל, במלוא מובן המילה. ההתרגשות הייתה גדולה, במיוחד שהמופע היה אמור להתקיים מוקדם יותר השנה באפריל, אך נדחה בשל הגל השישי של הקורונה. אם עד עכשיו התאזרנו בסבלנות, נו טוב…אז עוד קצת.

כדי להרים את האווירה, מי שעשה את הסיפתח לקראת בואם של הקרואוז, היה אחד השמות הכי מדוברים עכשיו במוזיקה הישראלית…יושי. יושי כבר כילד התעניין במוזיקה ומסתבר שבתור נער, הוא אף למד לנגן לבדו ספר תווים של רמי קליינשטיין. כמחשבה יוצרת מציאות, יושי גם ניגן אצל קליינשטיין. אחרי שהיה חבר בלהקות ליווי של האומנים המובילים בישראל, הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו "זרים מכירים" בשנה שעברה, שזכה לשבחים רבים בתעשיית המוזיקה הישראלית וכתוצאה מכך, הוא זכה לחמם את הקרואוז.

ביחד עם מיכאל גיא על הבס ועמרי אמדו על הגיטרה וההפקה, הם ניגנו את הלהיטים שכבשו כבר את התחנות: "מתי יבוא מחר", "דרך" שהוציא השנה עם קרולינה, הקאבר המעניין שעשה ל"יהלומים" של נועה קירל, ו"אין מספיק זמן". המוזיקה של יושי מביאה פיוז'ן של קצת מכל דבר…קצת פופ, קצת רוק ישראלי, קצת רגאיי וקצת אתני, משהו שכיף לשמוע אותה בכל מקום. אם זה בהליכה, נסיעה אל השקיעה או סתם לאווירה טובה עם ערימה של חבר'ה.

ועם כבר ערימה של חבר'ה, אז גדודי המעריצים החלו להגיע מרחבי הארץ ולספור את הדקות, למופע הרוק של השנה באמפי פארק ברעננה. בניגוד למופעי רוק מושקעים, הקרואוז מעדיפים את הקלישאה הידועה "הגאונות היא בפשטות". בלי וידאו ארט או אפקטים של פירוטכניקה, אלא רק גיטרות, תופים, קלידים, מגברים, ערימה של חבר'ה ורוקנרול.

לספור עורבים

כך הם גם עלו לבמה, עם מוזיקת רקע, בלי שום Intro מיוחד וישר החלו לעבוד, וכשהסולן ומייסד הלהקה, אדם דוריץ, קיבל את הספוטלייט מהתאורה, הוא ישר זכה לתשואות כשהוא נטול רסטות, נטול זקן ונטו הוא עצמו בלי פוזות ומניירות.

השיר הראשון מהסט ליסט היה "Round Here", מאלבום הבכורה האדיר  ,"August and Everything After", שהצליח בענק בעולם ובישראל גם הגיע למעמד של תקליט זהב. היה נראה אצל המעריצים הנרגשים, שביחד עם דוריץ, הם מצטרפים אליו בכל מילה ועל הדרך משלימים אותו, מה שהפתיע אותו לטובה. כמה מהמעריצים לא יכלו כבר לשבת על הכיסאות, והחלו כבר לרקוד במקום.

השיר הבא היה שיר הנושא הקצבי של האלבום ה-4 "Hard Candy", שגרם לדוריץ לחגוג על הבמה ולמעריצים לעזוב סופית את הכיסאות ולהתגודד באזור הבמה ולהישאר עם טעם ממכר של עוד רוק אמריקאי שורשי של פעם.

ואם כבר טעם של פעם, השיר הבא, סליחה, ההמנון, הוזכר כבר ממש מקודם, אבל עדיין ניתן למיסטר ג'ונס את הכבוד…ועוד איזה כבוד. הקהל כבר הפך לסוג של להקת ליווי וראו אצל חברי הלהקה איך הם התמוגגו, בפרט דוריץ שהרים גם את הסטנד של המיקרופון, כדי שהקהל יצטרף בקולות.

הוא לא הפסיק לחייך ברגע שהוא קלט שיש לו אהבה עצומה מהקהל הישראלי, שחיכה לרגע הזה כמעט 30 שנים.

הכריזמה של אדם דוריץ מגיעה לא רק באיך שהוא והקרואוז מקפיצים את הקהל, אלא גם בצורת ההגשה שלו בשירים, בו רואים את הרגש והשפת גוף שלו בכל הדגשה של מילה.

השיר הפחות מוכר אבל יפהפה בשם "Colorblind", הזכיר במקצת את הסגנון המלנכולי של R.E.M אבל יצר רגע בו כל הקהל היה מהופנט בכל תו ובכל מילה.

וברגע הזה, אדם דוריץ מודה לקהל שהגיע ושהוא נהנה מכל רגע שהוא והקרואוז הגיעו לישראל. על השיר הבא שהם עמדו לנגן, דוריץ סיפר שמאז האלבום "Hard Candy", הם לא ניגנו אותו 20 שנה, והחברה שלו ניג'סה לו שינגנו את זה שוב. כשאמר לה: "אני לא יודע אם לנגן את זה כי לא שר את זה מספיק חזק" אז היא אמרה לו "זה מבאס אותי לחשוב שאתה רכרוכי".

אז כמוטיבציה, לא רק שהם חזרו לנגן את "Butterfly in Reverse", אלא הכניסו את הבלדה המלודית המדהימה קבוע בסט-ליסט.

בהתאם לרוק אמריקאי שורשי, מה עם קצת קאנטרי? לפה נכנס "Cover Up The Sun" מהאלבום המלא "Somewhere Under Wonderland" שיצא בשנת 2014, שהקפיץ את הסביבה ביחד עם הבנג'ו של הגיטריסט דייויד אימרגלוק.

והמסע למחוזות הפולק של לאמריקה, מוביל אותנו ל-Omaha, אי שם מאלבום הבכורה, כשהקלידן הותיק צ'ארלי גילינגהאם, עוזב את הקלידים לטובת האקורדיון והגיטריסט דייויד אימרגלוק מפגיז במנדולינה ודוריץ נהנה מכל רגע מהקהל הישראלי.

ומאדמות אמריקה, ממשיכים במסע אל החלל עם שיר הנושא של האלבום השני "Recovering The Satellites", בו הקרואוז ממשיכים להרוג אותנו בעדינות עם המוזיקה הכובשת, וזוג מעריצים לא יכל להתאפק והוציאו יריעת בד עליה היה כתוב עבור ה- COUNTING CROWS: "Counting Since 1993".

ומאותה השנה, הקרואוז מביאים מאלבום הבכורה עוד בלדה יפהפיה בשם "Anna Begins", אך אחרי כמה בלדות מהסוג הזה, הגיע הזמן לשחרר קצת אנרגיות וכשהמתופף ג'ים בוגיוס צעק "1,2,3,4" עברנו במסע אל השיר "Miami" בו אימרגלוק נתן כמה סולואים מטורפים עם קצת פוזות של לנגן ולהחזיק את הגיטרה מעל הראש תוך כדי. מותר לו…לא?

ואחרי כל הבלאגנז' הם עברו למצב רגוע יותר של אנפלאגד אקוסטי. זה התחיל עם "Washington Square" מהאלבום "Saturday Nights & Sunday Mornings", ואח"כ לקאבר הבלתי נשכח שעשו ל-"Big Yellow Taxi" של ג'וני מיטשל, שנוגן בזמנו נון סטופ ב-MTV בתחילת שנות ה-2000 ואפשר להגיד שהשיר הזה, די הפך לגמרי לשלהם.

משם הם ניגנו את האלבום הקצר "Butter Miracle Suite One" כולו ברצף: הבלדה "The Tall Grass", השיר "Elevator Boots", המלודיה "Angel Of The 14th Street" ולבסוף נהנים מהביס האחרון של הנס החמאתי עם "Bobby and the Rat-Kings", שהשאיר לגמרי טעם אמריקאי בפה.

הקרואוז לא הפסיקו לתת לקהל את מה שהוא אוהב והמשיכו עם "Rain King" מאלבום הבכורה, תוך כדי שדוריץ מעלה מדי פעם את הסטנד של המיקרופון כדי שהקהל לא יפסיק להצטרף אליו.

ושמתי לב למשהו…, לקאונטינג קרואוז יש קטע עם חודש דצמבר. ב-1 לדצמבר 1993 הם הוציאו את ההמנון "Mr. Jones" ובדיוק 3 שנים אח"כ, ב-2 לדצמבר 1996 הם הוציאו את מאלבומם השני את "A Long December", שהפך לשיר השני הכי מזוהה איתם והבלדה הזו גם הפכה לעוד להיט ענק מתקופת תור הזהב של הרוק האלטרנטיבי בשנות ה-90. במיוחד אם מחשיבים גם את הקליפ הבלתי נשכח של עוד יום בורגני באמריקה, שמופיעה בו גם השחקנית האגדית קורטני קוקס (מוניקה מ"חברים"), שיצאה באותה תקופה עם אדם דוריץ.

אז הרואודיס (עובדי הבמה) הנאמנים הביאו פסנתר לדוריץ, וכשהקלידן צ'ארלי גילינגהאם עבר לאקורדיון, ישר הבנו שהגיע הרגע של "A Long December" ובתוגבה הקהל לא הפסיק להצטרף אל דוריץ לאורך כל הבלדה המרגשת והבלתי נשכחת הזו, שהפכה לעוד טראק בפסקול החיים שלנו.

זה היה אמור להיות אקורד הסיום של המופע, אבל אין מופע רוק בלי ההצגה של "תודה לכולם" יורדים מהבמה ואז חוזרים לאור הדרישה. אז להדרן קיבלנו עוד שני להיטים שגרמו לכולם לא להישאר במקום. זה התחיל עם "Hangingaround" מאלבומם השלישי "This Desert Life" ולסיום (באמת) יוצאים לחופשת החמשוש עם השיר המלודי "Holiday In Spain" כשדוריץ התרגש ואמר: "זו הפעם הראשונה שאנחנו מופיעים כאן ואף פעם לא היה לנו שואו כזה. תודה רבה לכם!"

ומלבד דוריץ, כל הסאונד שקיבלנו מהקרואוז בכל השנים הללו, הגיע גם מצוות נגנים וירטואוזי: צ'ארלי גילינגהאם (קלידים ואקורדיון), דיוויד ברייסון (גיטרת מלווה), דיוויד אימרגלוק (גיטרה, באנג'ו, מנדולינה), דן ויקרי (גיטרות), ג'ים בוגוס (תופים) ומילארד פווארס (בס).

דוריץ הנרגש הודה לחברי הלהקה האדירים והודה לכולם מכל הלב על הקהל היקר שהגיע ואחרי שואו כזה בפעם הראשונה בישראל, הוא סיים כשאמר את המשפט: "!And We Will Come Back".

המופע ההיסטורי של ה-COUNTING CROWS באמפי פארק ברעננה, היה ציון דרך, שבו נסגר עוד מעגל נוסטלגי מתור הזהב של הרוק בישראל ובמשך שעה ו-40 דקות, האנשים בקהל הפכו ברגעים אלו לתחושה של משפחה אחת, בו כולם מכירים את כולם. לסקרנים שבינינו שרצו להכיר יותר את הקרואוז מעבר ללהיטים הידועים, קיבלו בחזרה להקה מאוד רב-גונית שמלבד האלטרנטיב, הם שילבו ז'אנרים שגדלו עליהם כמו רוק אמריקאי שורשי קצת קאנטרי ופולק. ואפרופו זה, לא היה אפשר להתעלם מהחולצה של אדם דוריץ עם התמונה האייקונית של לו ריד שכתוב עליה Lou Reed – Transformer, כמחווה אליו.

לאור האהבה האדירה שהם קיבלו מהקהל הישראלי, ולמה שדוריץ התכוון בסיום המופע, לא כדאי לכם לפספס את ה-COUNTING CROWS בפעם הבאה, כשינחתו בישראל שוב לעשות עליה ה-2.

תודה לצלמים אלון לוין ושלומי פינטו לצילומי הסטילס המלווים את הכתבה.

הנה כמה רגעים שלכדתי בסמארטפון…