קליפים חדשים

זיו רובינשטיין והממשיכים – מת

זיו רובינשטיין והממשיכים בשיר חדש - "מת", האזינו

העולם קטן, הנה מילים שכתבתי בעקבות הופעה של זיו רובינשטיין במועדון טרמינל 4 (שנסגר לאחרונה וחבל מאוד) – האמת, אני יכול להכות על חטא קטן, לא העלתי על דעתי שהבחור החתיך (!) מקבוצת האמרגנים והמפיקים EgoEast (האחראית על הבאתם של ניקוס ורטיס, הג'יפסי קינגס, מקהלת הצבא האדום, רביעיית הטנור Il Divo להקות ההמשך והמחווה לאנימל, קרידנס קליר ווטר, לד זפלין ועוד…) הוא מוזיקאי ולא רק האיש שמאחורי הקלעים, נכון שדמותו הייתה מוכרת לי, אך ייחסתי זאת לילד שגדל לאיש מהימים שגדלתי והתגוררתי בצפון השקט של תל אביב, הרבה דמויות שאתה נתקל בהם במהלך חייך חוזרות אליך בשלב כזה או אחר בחיים ולא תמיד אתה מחבר פנים לשם ולמעגל חברתי…כן, מסתבר שגדלנו מרחק צלחת ממולאים בכתר המזרח…

כעת, אחרי שני שירים של זיו שעלו כאן באתר – "זמן בראשית" ו- "תעתוע", ואחרי המופע ההוא זיו והלהקה, אקא "זיו רובינשטיין והממשיכים" הכוללת את אלדד סומנר בגיטרת בס, ניר סגל על התופים, יובל ליבליך על הגיטרה החשמלית וניב חובב על הקלידים, משיקים כעת שיר חדש "מת" אשר נכתב והולחן כבר בשנת 2005 בידי זיו ומאז עבר כמה גלגולים עד הגרסה הנוכחית. .

כך הבוקר זיו רובינשטיין עם יציאת השיר – "את השיר ׳מת׳ כתבתי לפני 20 שנה. חיי אז היו עיסה בלתי אפשרית של מוזיקה ודם. מוזיקה כי הייתי מופיע בלי הפסקה, דם כי הייתי מפיק ניידות השידור של ערוץ 10 ופיגוע רדף פיגוע, לבנון השנייה, מה לא..הטרוף הבלתי אפשרי של האושר על הבמה לעומת האימה, הגופות, האבדון – גרם לי לאבד הרבה פיגומי נפש שהחזיקו שם הכל. לבסוף נכנעתי. בחרתי בחיים והמוזיקה ניצחה. צללתי לתוכה ומעולם לא יצאתי. אני אוהב דיכוטומיות אבל יש גבול למשא אותו אפשר להכיל. בשנת 2006, לאחר שהלהקה שבה הייתי חבר ״התינוקות״ לא צלחה את הקלטות האלבום השני, הקלטתי אלבום סולו קטן, בעזרת חברת התקליטים ׳התו השמיני׳ זצ״ל ״כאילו אין ים״ תחת ניצוחו המוזיקלי של רזי בן עזר, איש פוליאנה פראנק וחבר שהוא כאח לי. האלבום היה אישי, אינטימי והפקתו הקסומה של רזי חשפה פן רגוע בתוכי שהתכחשתי לקיומו או שנקבר תחת הררי ציניות שלא הייתה לי ברירה אלא להשתמש בהם כדי להציל את נפשי מהתופת של הדולפינריום, האוטובוסים, מסעדת מקסים, מועדון הבק סטייג׳, מייקס פלייס, קפה הלל ועוד מאות אירועים שכל מי שנכח בהם, אכל אותה בגופו או בנפשו. אם כאזרח מן השורה, אם כאיש כוחות הבטחון או אם כאיש תקשורת. גיהנום. כל מי שהיה שם כאיש תקשורת, ללא יוצא מן הכלל מצא פתרונות כואבים לא פחות – חלקנו מחק את המראות בעזרת סמים, חלקנו נעזר באלכוהול, משפחות התפרקו, אנשים טסו הכי רחוק שיש, אנשים חזרו בתשובה, חלקנו שקעו ביצירה..ישנה מסה קריטית של מוות שהעיניים מסוגלות לספוג. בשנים האחרונות השיר ׳מת׳ נפרד מעטיפתו האינטימית וקיבל חיים משלו בהופעות. משהו שהיה צריך להתרחש אז, מתרחש היום. הוא התמלא זעם, כעס ובעיקר כאב. כשהוקם ההרכב הנוכחי, קרה עם השיר הזה משהו בהופעות. אנשים החלו לעוף עליו. ואנחנו איתם. הגיטרות המטורפות של יובל ליבליך מצאו מקום לפרוק כל עול, Niv Hovav נתן דרור למקלדות שלו לעוף הכי רחוק שיש ובעיקר לקולות הבלתי אנושיים שגרונו יודע להפיק, וצמד אחיי Eldad Sumner הבסיסט וNir Segal המתופף שמנגנים לצידי כבר 25 שנה, צבעו את כל הלמטה בצבעי מלחמה. הקסם התרחש. התחלנו להקליט הופעות. משהו שאנחנו מצליחים להעביר בהופעה, לא יעבור לעולם באלבום. נכנסנו לאולפני פלוטו עם מני בז׳רנו האגדי, לעשות מקצה שיפורים קטן, תוך הבטחה לא לנסות לשנות את סאונד ההופעה הכואב והאותנטי. השיר הזה חשוב לנו מדי מכדי שננסה להנגיש אותו בצורה רדיופונית או ידידותית לסביבה. מי שיבין יאהב. מי שיאהב יבין."

זיו רובינשטיין והממשיכים יחגגו את השקת השיר בהופעה שתתקיים בתאריך 23 באוגוסט במועדון בבר גיורא החדש בתל אביב (במנהרה של צוותא )

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: