בנובמבר 2015 קיימו חברי להקת קלקסיקו – Calexico (קליפורניה ומקסיקו…מושג מפתח לפיוז'ן המוזיקלי למרות שמקורם בטוקסון אריזונה..) את הופעתם הקודמת בתל אביב, היה זה במועדון בארבי אל מול כאלף איש.
אמש עם כמות קהל יותר גדולה (כאלף וארבע מאות איש, הקפיסיטי של מתחם קו רקיע מעל פארק אריאל שרון בין רמת גן לאזור בואכה גוש דן, הם חזרו להופעה במסגרת סבב ההופעות שלהם בעקבות האלבום האחרון שיצא באפריל השנה – "El Mirador".
ייחודם של שירי האלבום החדש הוא בפיוז'ן האמיתי שהם נוצרו באמצעותו, החל מריקודי קומביה קולומביאנים ('Cumbia Peninsula' ו-'Cumbia Del Polvo), עובר לאווירת המריאצ'י עם The El Burro Song, אווירת ה"מיילס דיויס" עם נגיעות החצוצרה בשיר – Turquoise וכמובן הפתיח ושיר הנושא של האלבום שהיה יכול להיות גרסה של קרלוס סנטנה עם הרבה פחות גולו גיטרה בלתי נפסק…
לזכותם של השותפים העסקיים בהפקה, קבוצת בלוסטון ולייב ניישן ישראל יאמר כי לצד מופעי הפארק הגדולים הם יודעים להביא גם את התרבות היותר נישתית ולתת לקהל תחושה כאילו והמרחק הגיאוגרפי לא קיים.
המרחבים
בכלל אפשר לאמר כי המיקום הנוכחי התאים ככפפה לאווירה שצלילי הלהקה משרים על המאזינים, זה מתחבר גם לאוריגין שלהם, אריזונה, טקסס, מקסיקו, מילים ששופכות לתודעה מרחבים, גבעות ועדרי בקר לצד מגבעות סטטון וסומבררו, פחות בתוך אולם, הרבה יותר תחת כיפת השמיים.
היה זה מאוד סימלי כאשר שעות הערב המוקדמות, כמה רגעים לפני שהשמש שקעה במערב וקצת אחרי סיום הבאלאנס על הבמה מעל הגבעה הצופה לעבר גוש דן ממזרח למערב, עמדו חברי הלהקה יחד עם אנשי ההפקה של לייב ניישן ישראל וצפו לעבר האופק והשקיעה, תצפית נוף לקראת המופע בעקבות האלבום שתרגומו מהשפה הקאטלונית הוא – התצפית…
הערב נפתח עם המופע של יוגב גלוזמן אקא IOGI שעלה בגפו לבמה ללא נגנים והגיש ממיטב שיריו משני האלבומים. החיבור של יוגי לקלקסיקו היה פתיח מצויין שהכניס את הקהל לאווירה.
קלקסיקו
ההרכב, בהנהגתו של הסולן והגיטריסט ג'ואי בארנס כשלצידו בריאן לופז בגיטרה ושירה, סרג'יו מנדוזה בקלידים וכלי הקשה, סקוט קולברג בקונטרבס וגיטרת בס, ג'יקוב ולנזואלה בחצוצרה ושירה, מרטין וואנק בחצוצרה, אקורדיון, קלידים, ויברפון ועוד, וכמובן ג'ון קונברטינו על התופים ושותפו של ג'ואי בהקמת ההרכב לפני 32 שנים, לקח את הקהל למסע מוזיקלי לאורך שעתיים תמימות שנפתחו ישר עם חומרי האלבום החדש ביניהם שובצו מה שקרוי "מיטב הלהיטים", קוקטייל של צלילים ושירים המשלבים את סגנון המריאצ'י הלטיני לצד הפוסט רוק והאמריקנה והפולק, פיוז'ן אמיתי הנובע ממקום מושבם וההשפעות הרבות שחוו.
מסיבת הכפר…
למרות שהמופע הוגדר מראש כמופע ישיבה עם כסאות מסומנים, זה לא לקח הרבה זמן כדי שחלק ניכר מהקהל ירים את עצמו מהמושבים ויפסע קלות לשולי המתחם כדי לחוש את הגרוב המיוחד ויפצח בריקודים, הייתה באוויר תחושה שכזו כאילו ואנחנו בתוך חגיגת חתונה על הגבול בין אמריקה למקסיקו…
כמובן שלא נעדרו כמה מחוות כאשר בשיר – Not Even Stevie Nicks המוקדש לסטיבי ניקס סולנית להקת פליטווד מק, הם משלבים את המחווה לשיר של ג'וי דיויז'ן – Love Will Tear Us Apart. כך גם בהדרן השני (כן, אחרי שסיימו את ההדרן המתוכנן הם ירדו וחזרו שוב עם עוד סט, כאשר בצעו את השיר – Alone Again Or במקור של להקת Love אי שם בשנות השישים, שזכה לגרסאות מווה רבות. יודעי דבר מדווחים כי זהו אקט קבוע אצל קלקסיקו.
רגעים של צלילים במופע
הופעה מושלמת אבל לא זכור לי שהיו שני הדרנים…
לא הבחנת בכך מהסיבה שהם פשוט המשיכו הלאה אחרי שלושת שירי ההדרן המתוכננים מראש עם עוד שני קטעים מתוך ארבעה שנרשמו כאופציה לפי הלך הרוח, בוודאות, יש לי את הסט ליסט. 🙂
סבבה, הם תמיד עושים את זה (הייתי בשש הופעות). פשוט לפעמים הם באמת יורדים פעמיים ועולים לשני הדרנים.