יום שישי, אוקטובר 30, 2026

אנ׳לא לא יודעת איך לומר לך – ענת פורט מנגנת שלום חנוך

חיבור חד פעמי בין פסנתרנית הג'אז ענת פורט לבין גיבור הרוקנ'רול הארצישראלי שלום חנוך התקיים כמעט לפני עשור שנים, מופע שהוקלט וכעת הפך לאלבום שראוי להציבו על מדף האלבומים (אפילו הוירטואליים).

ענת פורט ושלום חנוך. צילום יהל הרצוג
ענת פורט ושלום חנוך. צילום יהל הרצוג

שיריו של שלום חנוך מאז ומתמיד היו אהובים על ענת פורט עוד כילדה, גם כשגדלה והפכה למוזיקאית מוכרת ברחבי העולם, היא המשיכה להגיע להופעותיו כקהל. את החיבור בינה לבין שלום יצר ניצן קרמר, בתפקידו כמנהל האמנותי של סדרת הג׳אז במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב, כאשר התקשר אליה להזמין את ההרכב שלה להופיע בתוכנית שמשלבת ג׳אז ומוסיקה ישראלית, וביקש ממנה לבחור אמן ישראלי שאת שיריו תרצה לעבד עבור ההופעה המיוחדת. ענת בחרה, כמובן, בשלום. אל ענת הצטרפו מעל הבמה המוזיקאים ג׳נלואיג׳י טרובזי, גן כלי הנשיפה מברגמו, המתופף רולנד שניידר מברלין ונגן הבס גארי וואנג מניו-יורק.  במהלך המופע ענת ושלום בצעו יחדיו את השיר – "אנ׳לא לא יודעת איך לומר לך". כעת יוצא לאור אלבום הכולל את השיר ועוד חמישה עיבודים של ענת והנגנים כיצירות אינסטרומנטליות על שיריו של שלום מאותה הופעה חד פעמית.

כך ענת פורט על האלבום המשותף החדש – "זה היה אחד מהטלפונים האלה מהחלומות. בצד השני היה ניצן קרמר: ״פורטיס, עם איזה אמן ישראלי היית רוצה לשתף פעולה בסדרת הג׳אז באופרה בשנה הבאה״? ואני בלי לחשוב פולטת ״שלום חנוך״ ומצחקקת בחוסר אמון. ״אני רוצה להביא את הטריו שלך מחו״ל״ ואני ממשיכה לצחקק ״וגם את הנשפן האיטלקי המופלא שאת מנגנת איתו לאחרונה, ג׳אנלואיג׳י טרובזי״. טוב, עכשיו זה כבר נשמע ממש מופרך. אני חולמת. ומה אם באמת שלום יסכים? לא מספיק שניצן מציע לי סיטואציה מופלאה, יש מצב שהיא גם תקרה??? צבטתי את עצמי. למחרת סיפרתי לאשר ביטנסקי. זה היה יום הולדתו וישבנו לקפה ועוגת גבינה. היינו אז סתם חברים, עוד לא עבדנו יחד, ופתאום, באמצע הבית קפה, אשר מחייג למישהו ומהצד השני אני לא יכולה שלא לשמוע קול מוכר, כלכך מוכר…כן, הוא אומר לאשר, בוא נעשה את זה. הרגשתי כמו באותו רגע שפול מושן הסכים להקליט איתי, או באותו רגע שמנפרד אייכר הודיע לי שיוציא את האלבום שלי. רגעים שצרובים בי לנצח ועיצבו אותי לתמיד. והנה, היתה הופעה…

…היה זה ערב צח במאי 2013, ערב בו התגשם אחד מחלומותיי הגדולים ביותר – לנגן ערב שלם של שירי שלום חנוך, אליל נעוריי, במשכן לאמנויות הבמה, בהשתתפותו. אשר אמר לי בסוף הערב: ״אני אוציא את זה כאלבום״, משהו שלא היה מתוכנן כלל עד אותו רגע. מה גם שלא הקלטנו את הערב בצורה רשמית כלל וכלל. אבל היה חבר אחד, יהל הרצוג, שצילם עבורנו את המאורע, ובעזרת הסאונד ממיקרופון אחד מהמצלמה שלו, עם הסאונד של ערן בן צור, בעזרתו של אבנר שלם ועוד כמה מופלאים ובניצוחו של הקוסם הגדול מכולם יועד נבו, קרה הקסם הזה. מה שנקרא –  one thing lead to another   "

וכמובן יש גם תיעוד וידאו לאותו מופע, וידאו שצולם בידי יהל הרצוג, ובעזרת הסאונד ממיקרופון אחד מהמצלמה שלו, עם הסאונד של ההקלטה שערך ערן בן צור נוצר המיקס שהפך לרצועות האלבום, צפו בכמה מהקטעים מאותו מופע.

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...