חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

זיכרון בסלון עם עברי לידר – השואה בעיני הדור השני

עברי לידר מביא את סיפור ההישרדות של אימו כילדה קטנה באירופה של מלחמת העולם השנייה

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה קיים הזמר והיוצר עברי לידר אירוע "זיכרון בסלון" במועדון רדינג 3 בהנחייתו של אורי סלעי. במהלך האירוע שכל הכנסותיו מוקדשות כתרומה לעמותת שורשים המסייעת לניצולי שואה ולסיירת השיפוצים הפועלת לשפץ בתיהם של ניצולי שואה, הביא עברי את סיפורה המרתק של אימו – דליה גבריאלה קורנבליט ניצולת השואה, כיום דליה לידר.

 זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
 זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
זיכרון בסלון. צילום יובל אראל

כך עברי בפוסט הפרומו לקראת האירוע – "השנתיים האחרונות בהן  אנחנו נכנסים ויוצאים מסגרים ובידודים. באופן סימבולי מתכתבים עם הסיפור של אמא שלי ולכן אולי קל יותר להזדהות אתו. רק שאימא שלי , דליה לידר הסתתרה מבלי יכולת לצאת ממקום המחבוא שלה שלוש שנים  רצופות. על הסיפור הזה ועל סיפורים נוספים מילדותה  גדלתי ואני מרגיש מחויבות עצומה  לשתף  לספר ולשיר  מתוך  החוויה האישית שלי כדור שני לשואה את קורותיה וקורות בני משפחתה בתקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות."

סיפורה של דליה לידר

כמה דקות מתוך הערב במהלכו מספר עברי את סיפור הצלת והסתרת אימו בהיותה פעוטה.

אימו אשר נותקה מהוריה כפעוטה בגיל 4 והועברה לחסותה של אישה נוצריה ערירית אשר נתנה לה את השם דנוטה ויטולין, הוסתרה במשך כשלוש שנים בביתה מבלי לצאת החוצה עד שהאישה נהרגה בהפצצה של הגרמנים, דליה חולצה מהמסתור בידי אחד השכנים ובהמשך הצליחה להתאחד עם אמה, השתיים היגרו לשוודיה ובהמשך לארגנטינה, בגיל 15 עלתה דליה לארץ והקימה משפחה, עברי הוא בן הזקונים.

עברי לידר, זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
עברי לידר, זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
עברי לידר, זיכרון בסלון. צילום יובל אראל
עברי לידר, זיכרון בסלון. צילום יובל אראל

במשך קרוב לשעתיים ובאווירת סלון כפי שקושט המועדון בפרחים ונרות עם צמד כורסאות ושולחן סלוני עליו נצבו שישה נרות נשמה, הביא עברי את הסיפור המרתק של אימו כשהוא מתבל זאת במספר שירים ופותח בביצועו של השיר "אישה לוויתן" אותו כתב בהשראת דמותה של אימו. בין השירים שבחר עברי לבצע לצד שיריו היה שירם של יעקב גלעד ויהודה פוליקר – "אבק ואפר" וחתם את הערב בשירו "זכיתי לאהוב".

כמה רגעי שירה מתוך האירוע

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: