הופעות בינלאומיותסיקור הופעות
כולל וידאו

זקן מדי לרוק נ'רול, צעיר מכדי למות

איאן אנדרסון ולהקת ג'טרו טאל במופע לכבוד האלבום החדש בהיכל התרבות בתל אביב, היינו שם.

היכל התרבות היה מלא אמש מפה לפה, וזה כבר שינוי מרענן על רקע שנתיים רצופות של קורונה וגל פיגועים. קהל שברובו הכיר וחווה את להקת ג'טרו טאל בשיא תהילתם בשנות השבעים.

חלק גדול מהצופים אפילו טרח ללבוש (כמיטב המסורת של הפרוג והמטאל) חולצות טי שירט עם הדפסים של עטיפות האלבומים של טאל או חולצות עם תאריכי הקונצרטים במסע העולמי. הסאונד בהיכל התרבות היה מופתי, זו הייתה הוכחה כי מה שטוב לתזמורת הפילהרמונית הישראלית טוב גם למופעי רוק.

אנשי הסאונד דאגו לאיזון מוקפד בתדרים ובמיוחד דאגו לא "לפוצץ" ווליומים, עובדה שבוודאי הקלה על הקהל, שברובו גם התנהל והתנהג כמי שהגיע ל"קונצרט" ולא למופע רוק נ'רול סטייל "בארבי". עובדה שהצדיקה לחלוטין את קיום המופע בהיכל התרבות. אנדרסון גם בחר בקפידה את מתוך הרפרטואר העשיר של להקתו ויצר תמהיל די מאוזן בין ביצוע השירים החדשים מתוך האלבום החדשה – THE ZEALOYT GENE לבין מיטב הקלאסיקות המוכרות והידועות לקהל.

איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר

דומה שדווקא אנדרסון, בן ה -74, מגיע לשיאים בחומר החדש הרבה יותר מהחומרים הישנים (שבכל זאת זכו לעיבודים עדכניים ומרתקים.

אדגיש מראש – לא אגרר כאן לביקורת על מגבלותיו ההולכות ומחריפות של אנדרסון כזמר (על פי ראיונות שהעניק הוא סובל ממחלת ריאות הגורמת לו להראות כמי שטובע בים בניסיון למצוא מעט חמצן). העובדה הזו ידועה וגם נחשפה בהופעותיו הקודמות בארץ. הקהל כבר למד שזה אנדרסון בגרסת שנות ה -2000 לטוב ולרע ומי שלא יכול להשלים עם עובדות החיים שיישאר בבית ויקשיב לאלבומי העבר של הלהקה משנות ה 70.

אני בטוח, שכל הקהל הרב שהגיע להיכל התרבות כבר היה מודע למגבלות של אנדרסון ולכן גם איש לא "הופתע", "התאכזב" או היה המום בנוסח: "שמעת איך הוא שר ? ".

אנדרסון, אגב מתנועע, רוקד ועושה את תנועת הברבור הקלאסית שלו כאילו שהיה אותו נער "מופרע" של הרוק הבריטי בסוף שנות ה 60 ובאופן אישי, לא הייתי שש לראות "זמר" צעיר ממלא את מקומו בהופעה (כפי שעושות מספר להקות כ YES ) הצבת מחליף (ולאנדרסון אין כידוע מחליף ) הייתה מעבירה את כל המופע לדרגה של להקת גרסאות כיסוי – וכאלה יש בעולם בשפע.

ובסופו של דבר – נגינת החליל הוירטואוזית של אנדרסון, האישיות הבימתית והחומרים המעולים מהם הורכב המופע מחפים באופן די משמעותי על המגבלות הקוליות (באותה המידה, פיל קולינס רתוק לכסא גלגלים והוא עדין פיל קולינס שאין לו תחליף).

מה שכן העיב על המופע היא העובדה שנגן הגיטרה הקבוע של ההרכב ג'ון פריש חלה (כך על פי אנדרסון) בקורונה ימים ספורים לפני הגעת ההרכב ארצה, עובדה שאילצה את הלהקה להופיע ללא גיטריסט !!!!! כשהתפקידים שלו מושמעים מעל גבי הקלטה !!!!!

איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר

כל מי שמבין משהו בהפקה, יודע שהעובדה שאחד מהנגנים מושמע מהקלטה מחייבת את השאר לשמור בקפדנות תהומית על מסגרות קצב קבועות, לא לסטות ולו כזית מתבנית השירים, ולהיות, בסופו של דבר מוגבלים מאד ללא יכולת אלתור, ללא הוספת "סולואים" ספונטניים ומה שיותר מביך – לעמוד חסרי אונים כאשר הגיטריסט המוקלט מנגן קטע סולו (ובג'טרו טאל יש הרבה כאלה).

למרות שאנדרסון בוחר לקרוא להרכב JETHRO TULL , המוסיקאים שאיתו מתנהלים כמו נגני אולפן מקצועיים – אך לא ממש כ"חברי להקה" עם אישיות וכאריזמה משל עצמם. מדובר בנגנים וירטואוזיים, הקלידן ג'והן או'הרה עושה עבודה מעולה ומבליח מדי פעם מהאפרוריות ברגעי קסם של נגינת ההאמונד וכך גם המתופף המצוין, סקוט האמונד, שנכנס היטב לנעליו של המתופף המיתולוגי של הלהקה קלייב באנקר, בביצוע סולו מרשים בקטע DHARMA FOR ONE, שנכתב על ידי אנדרסון עוד בתקופת ה"בלוז" של הלהקה לבאנקר כפתיח לסולו התופים הארוך שהאחרון נהג לבצע בהופעות בשנות ה 60. מכה נוספת (שלמזלנו, לא הורגשה, היא פציעתו של נגן הבאס הקבוע, דייויד גודייר שהוחלף ברגע האחרון.

גולת הכותרת של המופע הייתה בוידאו ארט המהמם שרץ מאחורי אנדרסון וחבורתו. הוידאו היה לא פחות מיצירת אומנות שהייתי נהנה לחוות בכל מוזיאון לאומנות מודרנית. קליפים שנונים, בועטים, יפהפיים שחלקם שזור קטעי ארכיון מהעבר המפואר של טאל, בהתאמה וסינק מופלא לשירה של אנדרסון על הבמה.

הקונצרט התחיל על 1000 MOTHERS, LOVE STORY ו – LIVING IN THE PAST, שזכה לעיבוד חדש מרתק (היה לי חסר נוכחות של גיטריסט – כבר אמרתי ? )

אך לשיא הגיע הערב דווקא בסיום חלקו הראשון (לפני ההפסקה) עם ביצוע מבריק ל MINE IS THE MOUNTAIN (עם וידאו ארט משגע) BLACK SUNDAY (כשאנדרסון נאלץ "לנגן" גיטרה בכאילו על החליל) ו…. BOUREE שחולק לשני חלקים – ביצוע של הקטע המקורי של יוהאן סבסטיאן זצ"ל, ואחרי זה העיבוד משנות ה -70 מתוך האלבום STAND UP ובסוף עיבוד חדשני יפהפה..

הפנינים של החלק השני (היותר מוצלח לטעמי) היו בביצוע כמעט מושלם ל "זקן מדי לרוק נ'רול צעיר מדי למות", MRS TIBBET (שיר על הטלת פצצת האטום על הירושימה – שאנדרסון דאג לשאת נאום מקדים ופליטי על המצב במלחמה באוקראינה ו"מר פוטין" והסכנה בשימוש בנשק גרעיני.

איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר
איאן אנדרסון וג'טרו טאל בהיכל התרבות. צילום לאה אבישר

באופן אישי התרגשתי להקשיב לביצוע מושלם של "PAVAN, קטע מאת המלחין הצרפתי גבריאל פורה שיצא במקור לפני עשורים באלבום "חג המולד של הלהקה", בקטע הזה בא לידי ביטוי הגאוניות הצרופה של אנדרסון כמוסיקאי, כנגן חליל שאין לו תחליף, ובעיקר כפילוסוף של המוסיקה שיודע לחבר ישן עם חדש, קלאסי עם רוק והקשרים בלתי הגיוניים בין מוסיקת רנסנס לפלמנקו ספרדי ופרוג עכשווי.

את החלק האחרון של הערב חתמו היצירה האפית SONGS FROM THE WOOD, גרסה סימפונית משונה ללהיט הבלתי מעורער AQUALUNG וביצוע קצת חלש (העדר גיטריסט? אמרנו ? ) של LOCOMTIVE N BREATH.

לסיכום הדברים: כל מעריץ רוק יודע שעליו לשקול היטב בין שתי מגמות עיקריות בהגיעו למופע של אומני שנות ה -70 :

1) אסור להשוות בין האומן בין ה – 70 פלוס למה שנצרב בתודעה בשנות ה -70 (אם כי ברוב המקרים מבחינת מיומנות הנגינה המודל העכשווי תמיד יעלה על המודל הקודם (ראה סטיב האקט, דייויד גילמור, ריק וואקמאן, דון איירי וכו')

2) מצד שני, יתכן מאד שמדובר במסע הופעות אחרון בהחלט של אותו אומן – עובדה שתמיד מהווה שיקול מושכל אצל המעריצים המושבעים ולרוב – הקונצרטים האלה מושקעים, וכוללים מבחר יפה מהרפרטואר שלא רק מספק את בלוטות הנוסטאלגיה.

אדר אבישר

אדר אבישר, בן 61, מוזיקאי, יוצר, פועל בפרויקטים חוצי אוקינוסים, החל את דרכו כשדרן בתחנת הרדיו קול השלום של אייבי נתן, ניהל את מועדון הרוק בקולנוע דן, כיהן בעבר כ‎עיתונאי ועורך ב"מעריב"- כתב מיוחד למזה"ת, כתב לענייני משטרה ופלילים במחוז תל אביב ובמחוז המרכז, כתב לענייני תרבות, עורך בדסק החדשות, ‎פרשן לענייני משטרה משפט ופלילים וכותב מאמרי מערכת ופובליציסטיקה ב"דבר ראשון"‎ - ‎עיתון דבר‎, ראש אגף החדשות ברדיו תל אביב, כיהן כיועץ תקשורת ודובר של שרי ממשלה, חברי כנסת, נשיא, כיום מכהן כנציג קבילות הציבור בעיריית גבעתיים, לצד פעילותו ככותב ומבקר מוזיקה בבלוג

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: