המופע של מעיין ליניק

אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ ובמקרה שלפנינו התפוח מראה סימנים שהוא עשוי לעבור את העץ ולהיות מאוד מאוד משובח. זו הדעה שלי בעניין המוזיקאית מעיין ליניק אשר  גדלה על מוזיקה כבר מילדותה. היא מנגנת בפסנתר אקוסטי, בפסנתר רודס ומקלדות, בגיטרת בס, בצ'לו ועוד מבחר כלי נגינה. מה הפלא, מעיין היא ביתה של הזמרת והיוצרת אתי אנקרי.

בפעם הראשונה שראיתיה מעל במה במופע חי היה כאורחת בהופעתו של גיל רון שמע באווירת "שאנטי בנטי" באברהם הוסטל לפני ארבע שנים כשהיא מצטרפת בשירה ומלווה עצמה בצ'לו. הפעם השנייה הייתה בקיץ האחרון במהלך הטקס השנתי של אקו"ם כאשר ביצעה את השיר "מסך עשן" אשר נכתב והולחן בידי אריאל זילבר בשנת 1999. מעיין בצעה את השיר מעל בימת אולם הוי.אי.פי של מתחם הסינמה סיטי בגלילות כשהיא בגפה ומלווה עצמה בקלידים, במקור היא שרה את השיר כדואט עם אמה – הזמרת והיוצרת אתי אנקרי אשר בחרה במסלול החזרה בתשובה ונמנעת מלהופיע בפני קהל מעורב. השיר בוצע על ידי האם והבת במסגרת פרויקט המוזיקה "צו השעה" המחזיר לחיים יצירות של אמת מעולם הקאנונים המוזיקליים של הפזמונאות הישראלית.

טוב, אחרי החפירה הזו מצאתי את עצמי אמש במועדון האזור בתל אביב, מעיין הלכה אמש על מופע חברתי ללא גבולות כאשר היא והנגנים נצבו במרכז האולם כאשר הספות והמושבים עוטפים אותם מכל צד ופניהם האחד כלפי השני, מה שקרוי "360". אך היה זה יותר מהמושג ההנדסי, הייתה אווירה מיוחדת בערב, אווירה חברתית, אפילו הגננת של מעיין מימי גן הילדים נכחה במופע, וזה לא קוריוז כי בימים אלו מעיין עובדת לצידה בטיפול בילדים. האמת שציפיתי בתוך תוכי שהאמא תכבד בנוכחותה, לא בקטע שתעלה להופיע אבל לתת את הנוכחות שאומרת יותר מהכל, אולם נכבד את דרכה של אתי  שלטעמי די חסרה בנוף המוזיקלי הישראלי…

ההרכב המוזיקלי שליווה את מעיין כלל את יונתן לוי בגיטרת בס, איתמר גוטמן בכלי הקשה, טום בוליג על התופים, וצמד ווקאליסטיות – הודיה עופרי ורותם בכר. אליהם הצטרפה מעת לעת נשפנית החצוצרה עדית מינצר.

במהלך המופע הגישה מעיין תריסר שירים, רובם ייכלל באלבום הבכורה המתהווה שאמור לצאת בקרוב. באופן אישי בדרך כלל בהופעות אני די מרוכז בצילום כאשר אני מותיר רק לאוזניים לחוות את המוזיקה, הפעם נקטתי בקו אחרי, הציוד עבד, ואילו אני רבצתי על אחת הספות, מתרכז בדמותה של מעיין, מאזין בקשב רב לנגינה הווירטואוזית בקלידים והאפקטים, לשירה הווקאלית ששילבה היטמעות וקומץ סלסולים ברגעי הפיוט ששובצו בשירה, אפילו מחאתי כפיים בתום כל שיר ושיר. לא יכולתי להנתק מקו המחשבה של התפוח והעץ… כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בפרפורמרית עם איכויות יצירתיות שכאלו, נגינה, שירה, היה זמן איכות.

רגעים וצלילי מהמופע