סיקור הופעות
כולל וידאו

בילי הארפר חוגג בתל אביב

אמן הסקסופון האמריקאי הוביל יומיים עמוסים בהופעות עם מיטב תלמידיו הישראליים בטרמינל 4, היינו שם.

אמ:לק

מוזיקאי הג'אז האמריקאי בילי הארפר חוגג בשנה הבאה את יום הולדתו ה- 80. עובדה זו ומגבלות התקופה הנוכחית (קורונה…) לא מנעו ממנו להיעתר להזמנה של קהילת הג'אז החברתית בראשותו של ברק וייס בישראל לארוז את הסקסופון ולהגיע לארץ לביקור בן מספר ימים במהלכו הוא נכנס למרתון הופעות בן יומיים במועדון טרמינל 4 במתחם התחנה בתל אביב כשלצידו מיטב תלמידיו מהניו סקול, ישראלים כמובן. למרות שאני מכיר את פעילותו של ברק וייס בעולם הג'אז הישראלי, מבחינתי זו הייתה הקפיצה השנייה שלי למופע של קהילת הג'אז החברתית אחרי מופע המחווה לנירוונה.

בילי הארפר מוזיקאי ג'אז

מעבר לעובדה שמדובר ברב אמן בנגינה בסקסופון, רק השמות שנעו לצידו במהלך שנות הקריירה הארוכה שלו יזיזו אצל כל חובב ג'אז את הראש בהערכה רבה – בשלהי שנות השישים הארפר ניגן במסגרת הרכב הג'אז מסנג'רס של ארט בלייקי, הוא ניגן עם לואיס ארמסטרונג, עם אלוויס ג'ונס, עם מקוי טיינר, עם התזמורת של מל לואיס והיה חבר ברביעייה של מקס רואץ.

אלבומו של הארפר משנת 1973 – Capra Black נחשב כאחת ההקלטות המכוננות של תנועת התודעה השחורה של הג'אז, זהו חיבור אינטלקטואלי בין האוונגרד לבין הרגש של סצנת הגוספל האמוני.

בתחילת שנות התשעים הוא יצא לסבב הופעות בינלאומי שהוביל להשקת אלבום משולש מהקלטות חיות – Live on Tour in the Far East. אמנם בתחילת המאה הנוכחית הוא צמצם את הקלטותיו אך חבר אל פסנתרן הג'אז הנחשב רנדי ווסטון, חיבור שהוביל להשקת אלבום משותף – The Roots of the Blues. אחד ההרכבים החשובים בהם בילי הארפר ניגן בשנים האחרונות כחבר הוא – The Cookers , סוג של סופר גרופ עם ענקי ג'אז בני גילו ביניהם ססיל מקבי, ג'ורג' קבלס, אדי הנדרסון ובילי הארט.

בשנת 2017 נטל הארפר חלק בסרט הג'אז – I Called Him Morgan הניתן לצפיית סטרימינג בנטפליקס וכלל תיעוד דוקומנטרי המתמקד בנגן החצוצרה לי מורגן, התמכרותו להרואין והצלילה מטה עד להצלתו על ידי הלן מורגן זוגתו אשר לבסוף הייתה אחראית למותו. בילי הארפר אשר ניגן עם מורגן היה אחד מהמוזיקאים שהשתתפו בסרט, ביניהם מצויים השמות – ווין שורטר, ג'יימי מרמיט, ג'ודית ג'ונסון, בני מאפין, לארי רידליי, צ'ארלי פרסיפ ועוד..

אך בואו נצעד כמה צעדים קדימה, בין יתר העיסוקים של בילי הארפר כמוזיקאי הוא גם נחשב כמורה ומחנך חשוב בעולם הג'אז, הוא לימד שנים רבות באוניברסיטת "ניו סקול" בגריניץ' וילג' בניו יורק, רבים מאומני הג'אז המרכזיים היום בעולם – ובישראל, מרגישים עד היום זכות להיחשב "תלמידיו של בילי הארפר".

בילי הארפר בישראל

דבר הוביל לדבר והשבוע נחת בילי הארפר בישראל כאשר מוקד הביקור היה סשן, או מרתון הופעות במועדון טרמינל 4 לקראת סוף השבוע. יומיים שכללו שתי הופעות ביום עם כמה מהשמות החשובים והנחשבים בסצנת מוזיקת הג'אז בארץ, המשותף לכולם הנה העובדה שהם היו בשלב כזה או אחר בקריירה שלהם תלמידיו של בילי הארפר בניו סקול – החצוצרן הלל סאלם, נגן הטרומבון יונתן וולצ'וק (אותו פגשנו לאחרונה כמוביל הרכב הביג בנד במופע של ימן בלוז), נגן הסקסופון (טנור) אסף יוריה (אף הוא מנגן לא פעם עם רביד כחלני), הפסנתרן עדן לדין (פסנתר), נגן הקונטרבס אורן הרדי והמתופף עפרי נחמיה.

בתכנון המקורי המופע הראשון מידי יום היה אמור להתמקד בהתבוננות בעולם הבלוז כאשר לצידו של בילי הארפר ינגנו שלושה ישראלים – עדן, אורן ועפרי כרביעייה קלאסית. ההרכב המורחב היה שמור למופע השני אשר יציג קשת רחבה יותר של יצירות במיוחד מעולם הג'אז.

ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל
ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל
ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל
ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל

אולם כפי שאתם יודעים, המילה הנרדפת למוזיקת הג'אז הנה אימפרוביזציה, ובכך שיחק המזל לרוכשי הכרטיסים באשר בילי הזמין לבמה גם לסשנים הראשונים מידי יום את כל הנגנים כשהוא משלב יצירות לרביעיה ולשביעיה.

מעבר לנגינה האיכותית של בילי הארפר אשר למרות היותו רב אמן בתחומו הוא כלל לא ניסה לגנוב את ההצגה מהנגנים האחרים, הדבר התבטא בשני מישורים, הן הנגינה המשותפת האחידה והמתואמת במדוייק והן החופש המלא לכל אחד ואחד מהנגנים, ובמיוחד לנשפנים שהם הם גולת הכותרת של המופע שקיבלו את ההזדמנויות למסעות סולו אינדיבידואלים מצוינים שהוכיחו כי התלמידים לא נפלו רחוק מהמורה. לעומת הוירטואוזים הללו שמתי לב לנוכחות הבטוחה והמרגיעה של הפסנתרן עדן לדין שהוביל את המלודיות עם הקלידים לכל אורכו של המופע, כמובן שגם לעפרי ולאורן, אנשי חטיבת הקצב יש את הכבוד שלהם במכלול הקרוי מופע ג'אז בינלאומי, כבוד.

ביל הארפר. צילום יובל אראל
ביל הארפר. צילום יובל אראל
עדן לדין. צילום יובל אראל
עדן לדין. צילום יובל אראל

יש לזכור כי כל אחד מהנגנים נחשב לעילוי ומוזיקאי מוביל בעצמו, כך שקיבלנו למעשה סשן צמרת, עובדה מאוד נדירה בתקופה האחרונה ובכלל החיבור עם אמן בינלאומי בימים שאנחנו חיים על תוצרת מקומית בעולם המוזיקה…

אולם בילי לא שכח את תפקידו כמורה ומחנך ולפני כל קטע מוזיקלי נתן לקהל הסבר קצרצר אודות הקטע שינוגן.

הישג מוזיקלי, האזנה איכותית

בכלל, מבחינת עולם המופעים, היומיים הללו עם בילי הארפר היו הישג, לא רק תרבותי ומוזיקלי אלא גם הישג ברמת ההיענות של הציבור לצאת וליטול חלק באירועי תרבות חמים ולוהטים, במיוחד אם ניקח בחשבון שחלק גדול מחברי קהיליית הג'אז החברתי הם אנשים מבוגרים, כל סשן מופע היה מלא עד אפס מקום בקהל שחיבק בכבוד והערכה רבה את המאסטר וחבורת הנגנים.

כאן המקום לציין, למרות שהנושא עלה אצלנו לא פעם, כי חלק גדול מההנאה בהופעות הללו, האקוסטיות לחלוטין מטבען, הוא החלל בו הן נוגנו, קירות מבנה הטרמינל שהוקם בימי השלטון העות'מני בארץ ישראל בשלהי המאה ה- 19 עשויים בנדיבות רבה של בניית אבני כורכר בעובי של כמטר. הפתחים עצמם של החלונות והשערים המקוריים עטויים בשקי יוטה ממולאים בחומר המרכך את הסאונד בחלל המבנה בניגוד להד הקשה המתקבל באולמות הבנויים ממתכת או עץ בלבד.

ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל
ביל הארפר והנגנים נהישראליים. צילום יובל אראל

הנה כמה רגעים של צלילים

מכל שלל היצירות שבוצעו בלייב תפסו את אוזני כמה מהן במיוחד, אתחיל עם טעימות מהיצירה שפתחה את המופע הראשון, זו היצירה שפותחת למעשה את אלבומו הראשון שיצא בשנת 1973 – Capra Black שם האלבום ושם היצירה כקטע הנושא. במקור בגרסת האולפן אורכו של הקטע כ- 11 דקות, במופע הכפיל ביל הארפר את היצירה למעל 20 דקות כאשר רוב רובו של הזמן הוקדש לביצועי הסולו של הנשפנים הישראליים לצד קטעי הסולו המבריקים של הארפר עצמו.

הקטע השני שאהבתי – Quest אשר בוצע עם כל הנגנים בדגש לרביעיית הנשפנים, היצירה נוצרה על ידי בילי בשנת 1995 ונוגנה באלבומו של אמן הג'אז הפולני פיוטר ווג'אסטיק ובהמשך באלבום של הסופר גרופ דה קרוקס בו ביל היה חבר. היצירה היא בעצם מחווה של הירואיזם לטקסס, חבל ארץ מולדתו של ביל, וכל שכן מחווה ענקית למערבונים של העת הישנה בזכות תרועת כלי הנשיפה, אותי זה תפס מהצליל הראשון כמי שגדל כילד ונער על מערבוני ספגטי (בעצם עד היום, תנו לי מקסיקני לא מגולח עם סומבררו, כנסייה מטה ליפול ואקדוחן בשחור ואני מסודר…) .

הקטע השלישי והאחרון שאהבתי לקוח מתוך המופע השני שלו, זהו הקטע הסוגר את כלל ההופעות של בילי הארפר בטרמינל 4 והוא נקרא Insight ונלקח מתוך האלבום Live on Tour in the Far East Vol. 1 אשר הוקלט במהלך סבב הופעות בקוריאה בשנת 1991. זהו האלבום הראשון מתוך טרילוגיית מסע במזרח הרחוק.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: