קליפים חדשים

Shim – Finer Way To Lose

הזמרת היוצרת שים בשיר חדש - Finer Way To Lose, האזינו

הזמרת היוצרת שמרית עובדיה או כפי שהיא קרויה בטייטל הבימתי –  SHIM משיקה שיר חדש – Finer Way To Lose אשר נכתב והולחן על ידה בהפקתו המוזיקלית של עומר הרשמן, השיר נוגע על פי דבריה בגבול החמקמק שבין שעבוד, על כל צורותיו, לבין מושג החופש, שהצורך בו קיים בבסיס קיומנו. השיר הנו הסנונית הראשונה מאלבום שהיא עובדת עליו בימים אלו בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

כך שמרית עם יציאתו של השיר  – "קליפ חדש לשיר חדש מאלבום חדש. מניחה פה את הלב שלי אחרי דיי הרבה זמן שלא הוצאתי מוסיקה חדשה אז על הדרך אשתף שבשנים האחרונות החיים לקחו אותי לטיול במחוזות פחות צפויים. כאלה שחייבו אותי לשים את עצמי בצד כדיי להתמודד עם עניינים השרדותיים שדורשים הרבה משאבים, תשומת לב והכלה. זו הסיבה שהיצירה שלי ירדה לתחתית הרשימה… את מה שכן הצלחתי לעשות – עשיתי לאט, ועם הרבה דיוק והקשבה פנימית. זה לקח זמן אבל אני שלמה עם התוצאה כפי שלא הייתי מעולם. השיר הזה נכתב כספק תרפיה ספק תוכנית מילוט מהמציאות לעולם של תנועה, נוודות ויותר מהכל – חופש. האי.פי (שעתיד לצאת בחודשים הקרובים), הוא אוסף מאוד ספציפי של שירים שנכתבו בזמנים שונים, והוא הוקלט בהפקתו של עומר הרשמן שעבד עליו בדרכו המהממת עם המון הקשבה, מקצועיות וכשרון אין סופי. הקליפ – שלקח לו חודשים רבים לקרום עור וגידים, נוצר כמו בגלגול אחר, חדש, במן הד נסיוני לשקף ויזואלית את רוח וחזון השיר מבעד לפרספקטיבת הזמן. צילם כל כך יפה והפיק והוציא לפועל ובעיקר היה שם כל הזמן בכמויות של מוטיבציה, נדיבות, סבלנות, רגישות וגם כיף גדול – ירון פישמן האהוב.
אומרת גם תודה לאחותי עדי, שהייתה איתי שם בגלגול הקודם ועזרה לי לדייק ולהבין מה השפה והקסם והתהליך הדרושים לו.
הלב שלי דופק חזק בכתיבת מילים אלו אבל אני גם מאזנת, ומזכירה לעצמי שהיי, בסוף זאת רק מוסיקה (; מקווה שתאזינו ותתחברו ותשתפו כדיי שהשיר הזה ימצא את דרכו הלאה לכל מי שצריך לשמוע אותו."

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: