חדשות הסצנהחדשות מקומיות

מועדון בֶּרָלֶה בקיבוץ להבות חביבה נסגר

אחרי 13 שנות פעילות נאלצו בעלי המועדון לסגור את דלתותיו ולהפסיק את הפעילות, כל הפרטים.

מועדון בֶּרָלֶה הוקם ונפתח בקיבוץ להבות חביבה בידי דודו גודר, גרשון קדמוני ויוני רועה באפריל 2007 בחדר האוכל לשעבר של הקיבוץ עם הופעה של להקת היהודים. המועדון הוקם בשאיפה "להביא את הריכוז והמיטב התרבותי התל אביבי למושבי מנשה ועמק חפר".

בנוסף להופעות רגילות המועדון קיים גם אירועי צדקה ללא מטרות רווח, ביניהם לטובת בית החולים לניאדו והעניק כרטיסי מתנה לחיילים ולתלמידי פנימיות.

בסוף השבוע הודיעו מנהלי המועדון כי הם סוגרים את המקום ומפסיקים את הפעילות מכיוון שמזכירות קיבוץ להבות חביבה לא מסכימה להאריך את חוזה השכירות בשנה נוספת. הודעה זו מגיעה אחרי שנה וחצי במהלכה הושבתה פעילות המועדון בשל מגבלות שהושתו בעקבות מגיפת הקורונה.

זה המועדון השני שנסגר השנה לאחר שגם מועדון התיאטרון המיתולוגי שפעל בשנים האחרונות בשדרות ירושלים ביפו סגר את דלתותיו סופית, בעליו נכנסו לניהולו של האנגר 11 בנמל תל אביב.

זו לשון ההודעה שהתפרסמה בעמוד הפייסבוק של מועדון בֶּרָלֶה:

מועדון ברלה נושם את נשימותיו האחרונות.. אנחנו סוגרים – כבר לא מתנגן לו השיר הנפלא של אריק איינשטיין יותר…

אנחנו סוגרים כיוון שהקיבוץ לא מוכן להאריך את הסכם השכירות איתנו מעבר לשנה וקצת שנותר ולנו בשל צרכיו הדמוגרפים, ואנו לא מסוגלים לפתוח ולהקים המערכות המורכבות מחדש בעסק כה דורשני קשה, אחרי שנה וחצי של סגירה מאולצת ללא אופק כלכלי מסחרי ארוך טווח.

ניסינו, רצינו, התאמצנו, לא הצלחנו. רצינו להודות לכם קהל אהוב ויקר , על 13 שנים מופלאות שהענקתם לנו בהצבעה ברגליכם, על האוירה הנינוחה שהענקתם למועדון, על הווייב המיוחד שיצקתם למעוננו.

רצינו להודות לאומנים המופלאים שהסכימו ואהבו להגיע למועדון הקטן שלנו רק בשל הקהל המדהים שלנו. רצינו להודות על רגעים שמימיים חד פעמיים שבהם למשל שלמה ארצי נעתר לבקשת 40 אלף חותמים מהאזור ובא להפנט את הקהל בערב בלתי נשכח, ובכך נתן למועדון הקטן הכשר בד"צ אומני ישראל. רצינו לקוד קידת תודה עמוקה לעשרות האמנים (ספרנו מעל 210 )נגנים , טכנאי סאונד , תאורה ובמה – על שכיבדתם , ריגשתם, חייכתם את המקום והקהל האוהד שלנו ושלכם. .אין מספיק ג'יגה במחשב למנות את כולם. רצינו לבקש סליחה אמיתית מדרור, שיר, יניב ,דוד, ליאור, אור, אלמוג , לנה, על שלא הצלחנו להמשיך לתת לכם מקום עבודה ופרנסה מכובד בטוח איתן ואוהב עוד חמש שנים. סליחה ומחילה!!! רצינו להודות למאות העובדים המסורים של ברלה לדורותיהם שעיצבו בליבם ונשמתם את המועדון המיוחד הזה, עם "גאוות היחידה" האין סופית, בראשם גילעד ג. טל ע. טל ר. אלינור, אריאל, ארזה, גולו, חן, ענת ב. ארז, אופיר, זיוה, חמיד, זיקו, נדיה, חן, נועם. בזכותם הצלחנו להביא מקום כה מרגש לאזור כה מיוחד ואותנטי של ארץ ישראל היפה על ערכיה הישנים והטובים שמתפוגגים אט אט..

רצינו להודות למאות חברות, ארגונים ומשפחות מאושרים/ות שבחרו לחגוג איתנו אירועים משמעותיים בציר חייהם. רצינו להודות לעשרות הספקים ונותני השירותים, לחברה המרכזית למשקאות על תמיכתה… רצינו להודות למועצת מנשה שחיבקה אותנו ,למועצת חפר שקרבה אותנו, ולקיבוץ להבות חביבה ויוני רועה שנתנו לנו הזדמנות ליצור מקום כה מיוחד ואיכותי לפני 13 שנה, לצערנו הרב רק ל -13 שנה. רצינו להודות למאות אנשים טובים שתמכו חיזקו וחיבקו במשברים -בראשם אבי בניהו, סיזל, שרון, רון, אייל.

אנחנו עומדים עצובים, דומעים, אך זקופים בגאווה רבה, עם כתר ברלה, מועדון קטן גדול שסוגר שעריו. הסגירה תעשה באותה התנהלות מכובדת בה התנהלנו תמיד – לא נשאיר חובה כלשהי לאיש, נותיר רק זיכרון טוב ממוניטין מדהים שבנינו יחד איתכם למותג – ברלה מיוזיק קלאב שיישאר שלנו בליבנו לעולם. תמשיכו ללכת להופעות, האמנים ,הנגנים, וציוותם הלוגיסטי זקוקים לכם ולמחיאות הכפיים שלכם.

אוהבים דומעים ומודים מעומק ליבנו – דודי גודר גרשון קדמוני .

ובלי דיגיטל הלא אי אפשר בעולמנו הנוכחי – מוזמנים לכתוב לנו בעמוד האינסטגרם ובפייסבוק או אצלכם ולתייג אותנו בזיכרונות שלכם מהמקום. ירגש אותנו לקרוא מילות ניחומים ל"בר מינן " הזה מצ"ל -זכר מועדון צדיק לברכה..

"אם אנחנו חייבים להיפרד לנצח, תן לי רק מילה אחת טובה לחשוב עליה בהמשך, להנות ממנה כשהלב שלי נשבר"  (תומס אוטווי )

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: