סיקור הופעות
כולל וידאו

זהבה בן בקיסריה – ערב עם המלכה

זהבה בן בקיסריה - המלכה האמיתית של הזמר הישראלי, אורח - אייל גולן

ברשותכם אני אתחיל מהסוף…

הזמרת, שמצליחה לרגש בכל פעם מחדש, נכנסה ללב של כולנו ופרצה את החומות של המוזיקה הישראלית, פרצה בסולד אאוט מ ה ד ה ד את החומות העתיקות של קיסריה וברוך השם הגיעה למעמד שכל כך, אבל כל כך הגיעה לה כבר ממזמן… להיות בטופ של המוזיקה הישראלית. ואני מדבר כמובן על זהבה בן.

זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

לקבל את התוקף של קיסריה זה לא מובן מאליו בכלל, במיוחד בדרך הקשה והארוכה שזהבה בן עשתה עוד מהתקופה שהמוזיקה המזרחית נחשבה למחתרתית. אז כדי להיחשף לז'אנר, הייתם צריכים לקום מוקדם בבוקר, לעקוף את הפקקים של שישי ולהגיע ראשונים לאחד מדוכני "מלך הקסטות", כדי להספיק להשיג את הלהיטים הגדולים שנחטפו כמו לחמניות. אבל אצל זהבה בן, היה פה גיים צ'יינג'ר אמיתי. מהרגע הראשון שהכנסתם את הקסטה של "טיפת מזל", אפשר היה להרגיש שיש לנו כאן משהו לא מהעולם הזה, משהו שהיה משאלת לב של שנים ואף בגדר חלום שאולי לא יהיה ניתן להגשמה, זמרת ישראלית כחול-לבן, ששרה ברמה של לא פחות מאום-כול-תום!

ויותר מזה, היא הייתה מהחלוצות הראשונות להתוות את הדרך לזמרים ולזמרות מדור ההמשך של המוזיקה המזרחית, מהרגע שהשמיעו את "טיפת מזל" ברדיו. זה הוביל גם לכך שבאותו הזמן בערך, להקת אתניקס, שהיו בשיאם וגם ציידי כישרונות לא קטנים (ראו ערך אייל גולן), לא ויתרו על הצ'אנס להקליט עם זהבה בן את "קטורנה מסאלה", שהפך ללהיט ענק והכניס אותה ישירות אל חיק המיינסטרים.

אך למרות כל זה, המציאות יותר חזקה מהכל ולמרות שהיא זמרת סופר-מוערכת, עדיין היא לא קיבלה את הכבוד הראוי לה וכל מה שהיא הייתה צריכה באמת זו "טיפת מזל". וכשהלב מבקש, גם אלוהים שומע.

בתקופת הקורונה, בה ישבנו כולנו בבית מול המסכים, זכינו להכיר באמת את זהבה בן כשהחליטה להשתתף בעונה הקודמת של ה"אח הגדול". במקום מהלכים מתחכמים שעשו כמעט כל המתמודדים לאורך כל העונות, היא הראתה שהיופי מגיע מהפשטות. בלי פוזות ובלי משחקים, היא הביאה איתה נטו לב ונשמה ובכך הצליחה לא רק לכבוש את הצופים, אלא גם הצליחה לרגש גם את המתמודדים הכי קשוחים. האותנטיות, החריפות, הצחוקים, והשירה הטהורה גרמו לכולנו להתרגש איתה ביחד עד דמעות, ברגע שהכריזו במשימת הצבא שהיא זכתה במקום ה-1 במצעד של מדיה פורסט עם הסינגל החדש שלה, "אולי במקום אחר". משם, זה היה טבעי שהיא תהיה הפיינליסטית, והמשאלה של רוב הדיירים שתזכה באח, התגשמה בענק. היא זכתה לא רק בפרס הגדול, אלא גם באהבה הענקית של הקהל הישראלי שהחזיר לה בענק אחרי יותר מ-30 שנים של עבודה קשה.

ואכן, עם תחייתו מחדש של עולם התרבות, הביקוש לכרטיסים להופעות של זהבה בן גבר והן הגיעו במהירות שיא לסולד אאוט, כמו אתמול, בהופעה הראשונה שלה באם כל הבמות, האמפי-תיאטרון של קיסריה. וכיאה למעמד, היה נראה שמה שעשו באותו הערב, היה הפקה מושקעת ברמה של הופעה בינלאומית. אחרי שהקהל התיישב בהמוניו ברחבי האמפי, ניתנה האות של "שים פתיח".

בפתיח רואים ברקע את התמונות משיכון ד' של באר שבע ואז תמונה שילדה יושבת בחדר שלה מול תיבת נגינה, שמנגנת את הלחן של "טיפת מזל" בזמן שרואים ויטראז' מהרגעים הגדולים של זהבה לאורך כל הקריירה שלה. ואז…בשילוב פעולה הרמוני בין להקת הליווי לתזמורת של נצרת, הגענו אל המחוזות הים תיכוניים של זהבה, מהמוזיקה הערבית, הטורקית והמרוקאית, שגדלה עוד מבית אביה סימון בניסטי ז"ל, שהיווה לה השראה גדולה.

זהבה בן לקחה את המילה "רגש" מהמילון של אבן-שושן והלכה עם זה עד הסוף, כבר מהשיר הראשון, "אהבה כזו" שכתב לה עידן רייכל וגרמה לקהל לא רק לצהול ולהצטרף בשירה אלא גם להביא לדמעות של אושר, בזמן שהירח מתמלא ומתרוקן ברקע של הוידאו ארט.

לא רק הוא מאלו שכ"כ רצו לכתוב לה שיר. אלו שעוד עמדו בתור היו נתן גושן ואבי אוחיון, שכתבו לה את הסינגל החדש "ילד שלי", שתפור עליה בול ולהישאר נאמנה למקורות שלה מבלי שהייתה צריכה לשנות פסיק משהו בסגנון שלה.

זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

ומאותו רפרטואר, הגיע גם עוד אחד מהלהיטים הגדולים שלה, "אהבה אסורה", כשיר הנושא של אותו הסרט שזכה להצלחה גדולה שלה בסוף שנות ה-90. בסוף השיר, היא זכתה לסטנדינג אוביישן, הרבה הרבה לפני שההופעה הסתיימה (בעצם רק התחילה), בקריאות "זהבה! זהבה!". היא ציינה שברגע המיוחד הזה היא הרגישה שההורים שלה ביחד איתה כאן, הודתה לקהל ולבורא עולם על האהבה הגדולה ואמרה "עכשיו אני יכולה סוף סוף להגיד את זה: ערב טוב קיסריה!".

ועם זה הגיעה חפלה גדולה שכללה מחרוזת של מיטב להיטיה: "להשתגע", "מלך אמיתי", "חיה בשבילך" אך גם מהחומרים הראשונים שלה כמו "חוף זהב" מהאלבום "טיפת מזל".

אחרי שהקהל רקד על הכיסאות לאורך כל מחרוזת הלהיטים, היא הקדישה בחום ואהבה לבן שלה, שישב בשורה הראשונה, את "חיים שלי" (אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא), שנכנס לפנתיאון של המוזיקה הישראלית והפך להמנון של כל אמא. הרגע שכל הקהל שר את הפזמון זהו רגע בו כל אומן או אומנית חולמים להגיע, על אחת כמה וכמה בפנתיאון של קיסריה.

זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן ואייל גולן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן ואייל גולן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

ואם יש מישהו שחלם להגיע למעמד הזה של לשיר על הבמה ביחד עם זהבה הוא אייל גולן, שהיה לאורח המיוחד של הערב וגרם לקהל לעמוד על הרגליים. הלהיט של גולן, "מציאות אחרת", היה כאילו דואט שהיה מלכתחילה מיועד לשניהם, כשראו על הבמה כיצד הביצוע שלהם חישמל את כותלי קיסריה והפך את הקהל להיות זמרי וזמרות הרקע שלהם. החיוך של אייל גולן לא ירד לו מהפנים ויש סיבה טובה לכך. אחרי שהוא סיים לבצע גם את "רכבת הרים", הוא סיפר כשהיה נער, הוא טייל ברחוב המסגר בת"א, שם ראה לראשונה את זהבה בן, שרה שם את "טיפת מזל" ופשוט הוקסם מהקול שלה. כמובן שזהבה לא יכלה להסתיר את התרגשותה ואמרה לו "תודה שבאת בשבילי" והוא השיב "באתי בשבילי!" באושר גדול. זה מחזה שבאמת היה שווה לראות כי אין הרבה רגעים שאומן מגשים חלום וחולק את הבמה עם ההשראה הכי גדולה שלו.

אח"כ, זהבה ביצעה את הלהיט החדש שלה "אולי במקום אחר" שהזכרתי אותו מקודם, שבינתיים כבר עבר את ה-5.5 מיליון צפיות וגרם לזוגות, לחברים ולחברות הקרובים, להתחבק ביחד ולהצטרף אליה. זהבה הרגישה שהיא בתוך חלום, מה שהביא אותה לומר "רגע…אני מגיעה אליכם" ואין יותר מתאים מהוייב הזה תוך כדי שהיא מטיילת בין המעריצים ומבצעת את "בעלת החלומות". בהתאם לשיר שביצעה אח"כ, מאותו להיט שכתב לה טל שגב לפני 5 שנים, בהחלט "יש מי שאוהב אותה".

כל הרגעים המוזיקליים הללו והאהבה הגדולה, לא יכלו לקרות לולא המוזיקה של אבא, סימון בניסטי ז"ל, שהיה מוזיקאי מוערך במרוקו והכיר לה גם את המוזיקה הטורקית והערבית והיווה לה את הרצון העז ללכת להיות זמרת. אליו, הקדישה זהבה את "סלמאת", מהאלבום "טיפת מזל", שאת המילים כתב המוזיקאי דני שושן כשהלחן הוא עממי טורקי, כשבכל זה, רואים את תמונתו של אביה ברקע. ההשראה הגדולה שנתן לזהבה והחשיפה אל המוזיקה הערבית, הביא אותה לבצע את "אינתה עומרי" של אום-כול-תום, שהרעיד את אמות הסיפים של קיסריה. הביצוע שלה היה כ"כ מדוייק, שגרם לאנשים מהקהל לקום מהכיסאות ולהנות מכל שנייה שהיא שרה. זה היה רגע שזהבה מראה כמה היא יכולה לעשות הכל עם הקול (במלוא מובן המילה)

ואם כבר מוזיקה אותנטית מבית אבא, אז היא לא שכחה לתת נאמבר מהלהיטים הגדולים של מרוקו שהפכו גם כאן לנכס צאן ברזל כמו "ללה פטימה", "אהלן וסהלן", "אנא מריד" ו"טלפון". מגיע גם קרדיט לתזמורת המוזיקה הערבית של נצרת שנתנו אווירה אוריינטלית לאורך כל המופע ביחד עם להקת הליווי.

זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
זהבה בן בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

אחרי שחברי התזמורת של נצרת ירדו מהבמה, הגיע מבחינתי רגע השיא של המופע, כאשר היא ביצעה את "קח אותי" של היהודים ("מי אמר לך…"). הקאבר שהיא עשתה, ביחד עם הנגנים הוירטואזים שלה, היה מ ו פ ל א! בתור אחד שגדל על רוק, אני יכול להגיד בפה מלא שהביצוע שהיא נתנה, היה לפנתיאון ולא רק של קיסריה. זה הרגיש שהשיר הזה הוא לגמרי שלה, מבלי ששום דבר מהעיבוד המקורי ירד בכלל. נהניתי לשמוע אותו בזמן ששמעתי מרחוק את החזרות ועוד יותר נהניתי לראות אותה עושה את זה בלייב. במידה ואתם רוצים לדעת על מה מדובר, תחפשו ברשת על הביצוע של זהבה בן ל"קח אותי" שעשתה ב"אח הגדול".

ואחרי שהודתה לכל הנגנים התותחים שליוו אותה לאורך כל המופע, היה זה טבעי להגיע ל ל ה י ט הגדול של זהבה בן, "טיפת מזל", שהקריאה בפזמון ל"אלוהים" פתחה שערי השמיים וגם את החומות של קיסריה בשיר שהפך לתפילה ענקית של הגשמה לרגעים טובים בזמנים קשים.

עוד רגע שהיה שווה לשים אליו לב זה המעריצים שזהבה בן הצליחה לאחד סביבה. לא רק מאלו של המוזיקה המזרחית, אלא מכלל חובבי המוזיקה שפשוט רצו לראות אותה בלייב, והם היו מכל שכבות הגילאים, כולל ילדים ונוער. בנוסף לבן שלה, מי שעוד נכחו בהופעה היו החברים הטובים שזכתה זהבה להכיר ב"אח הגדול".

אין מה להגיד, זהבה בן פשוט מרגשת והשם שלה אומר הכל. לב של זהב, נשמה גדולה, קול אדיר וטוהר שהפכו אותה לזמרת ענקית וה"טיפת מזל" שכל כך יחלה לה, הפכה ברוך השם ל"ים של מזל", כשהיא הצליחה להוכיח שעם כוח רצון גדול, הקרבה, לב ונשמה אפשר להגיע עד לשמיים, במיוחד כשהם מעל החומות של קיסריה.

ללא שום ספק, המופע הראשון של זהבה בן בקיסריה, הכתיר אותה באופן רשמי, לתואר שכל כך הגיע לה, המלכה האמיתית של הזמר הישראלי!

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

תומר שיינפלד

תומר שיינפלד יליד 1966 נולד עם נכות שמחייבת אותו להשתמש בכסא גלגלים אוהב מוזיקה מאז ילדות ,הולך להופעות עוד מנעוריו כאשר היה צריך "לסחוב" את אבא שלו להופעות כי לא היה עצמאי, חיידק הצילום נדבק בו ב- 15 השנים האחרונות ומאז הוא משלב את שני הדברים שהוא אוהב לעשות - צילום והאזנה למוזיקה - הופעות חיות במיוחד, מצלם עבור הבלוג של יובל אראל מעל שנה. או כמו שתומר אומר כדאי להרגיש חי צריך איזה 2,3 הופעות בשבוע . הכינוי של תומר הוא The Rolling Photographer

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: