פס קול שבועי

בר צברי – רוקנ'רול בצהריים

אלבומו החדש עמוס הלהיטים של בר צברי "רוקנ'רול בצהריים" יצא לאור, מדובר במסמך מוזיקלי אותנטי. האזינו

בכללי בר צברי פרץ לתודעה עם להיט המגה ענק "ג'וני", שיר שהכה בבטן למאזינים ולצופים עם הביט, עם השילוב של המזרחיות הימתיכונית הקלאסית והמקצב העכשווי, קוקטייל שיוצא הכי טוב, במלודיה, בהפקה המוזיקלית ובנרטיב הטקטואלי. במילים הללו הבעתי את דעתי עליו – "מההאזנה הבודדה נדלקתי עליו, הטקסט, האמירה, הנרטיב, העיבוד המוזיקלי המלווה אותו, הכל, התלבש לי בול על התודעה – שיר מצויין ונכון".

כך היה עם השירים הבאים, כל אחד מהם היכה במקום הנכון, הביא את האווירה, את החוויה, את החיבור הנפשי, את התחושה שאתה כמאזין חלק מההתרחשות. כך חשתי עם "חדרה" וכך הרגשתי עם "ניצוצות", גם השיר האחרון ששוחרר, שיר הנושא של האלבום – "רוקנ'רול בצהריים" הביא את התחושה הזו.

ביקורת אלבום

ישנם אמנים בתחום המוזיקה שלא צריך לבקר ולנתח את יצירותיהם יותר מידי. המבחן האמיתי הוא באוזן ובמופע. בר צברי עובר את המבחנים הללו עם ידיים קשורות, עיניים מכוסות ובהליכה לאחור. שירים שתופסים אותך במיידי הן במבחן המוזיקלי והן במבחן הסיפורי, בהמשך בהופעה במבחן הפרפומריות. נתפסתי ונשבתי בכל המבחנים הללו.

לצידו של בר צברי ביצירת האלבום מצוי עדי לוי שנטל חלק בטקסטים, כתב חלק מהלחנים וגם ניגן. עוד עמל על ההפקה המוזיקלית וגם ניגן במספר כלים רון בקאל

בשם אומרם

כך בר צברי על האלבום עם צאתו – "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. בשנת 2015 חשבתי שהכל במקום, יש עבודה מסודרת, זוגיות, משפחה, רכב חדש ואהבה, אז זהו שלא. משהו בפנים חסר, ריק, חייב להבין מה לא בסדר. בשנת 2016 אורז תיק, טס, דרום אמריקה, צריך לסדר קצת את הראש, להבין מה זאת התחושה המציקה הזאת שהופכת לי את הבטן. בדיוק ברגע הזה מתחיל מסע של 4 שנים. כותב רגעים מהותיים שעברתי הופך אותם לטקסטים ולחנים שהפכו לשירים ואלבום אחד, רוקנ׳רול בצהריים. לא מאמין שזה אשכרה קורה, מרוב עבודה שכחתי שהאלבום אמור לצאת לעולם. לא ארחיב יותר, ניתן לשירים לדבר. תודה לעדי לוי אהוב נפשי, שותפי לדרך וליצירה על חברות שמציפה את החיים שלי באור. כבוד אהבה ונשיקה במצח לכל מי שתומך, שומע ומפיץ את הבשורה. תודה לצוות שלי ולכל מי שפגשתי במסע! יוצאים לדרך! אמן ותאהבו את האלבום"

אז בר צברי, כדאי שתקרא את המילים הבאות – אנחנו אוהבים את האלבום שלך, את השירים שלך, אתה אמיתי, אתה ענק, אתה מצויין.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: