פס קול שבועי
כולל וידאו

שיר גולדמן – איזה אומץ

שיר גולדמן "החולה השמח" משיק אלבום בכורה – "אומץ", האזנה.

את שיר גולדמן פגשתי לפני מספר שנים במהלך שיטוטי מהופעה להופעה ברחבי תל אביב, עם הזמן נודע לי כי הוא בעצמו מוזיקאי היוצר ומבצע שירים העוסק בראפ וספוקן וורד. אך הסיפור האמיתי שלו נחשף בפני רק אחרי זמן רב,  שיר לוקה במחלה חשוכת מרפא, דיסאוטונומיה משפחתית הגורמת לאי תפקוד של כמה ממערכות הגוף, עובדה העושה את חייו הלא פשוטים ללא קלים בכלל אך איננה עוצרת את תשוקתו ליצור, לשיר ולהופיע ברחבי הארץ, חוויתי מופע שלו בתאטרון תמונע לפני מספר ש ים ונחשפתי לאישיות כריזמטית מלאת שמחת חיים.

 

בקיץ האחרון מילא שיר את משאלתו והשיק אלבום בכורה הכולל חמישה שירים שנכתבו, הולחנו ומבוצעים על ידו בהפקה מוזיקלית של אביב שטיין. האלבום  הקרוי בשם "איזה אומץ" כשיר הנושא הוא מעין תעודת זהות או כרטיס ביקור אישי של שיר גולדמן על חייו, המבט שלו על הסובב אותו, מאווייו, חלומותיו ורצונותיו להמשיך הלאה למרות הקושי היומיומי אותו הוא חווה כאדם צעיר המתמודד עם מחלה לא פשוטה. כמות התקווה והחיוניות שטומנות בשיר נחשפות בשיריו. לצידו של שיר מתארחים באלבום המוזיקאים דודי לוי וסגול 59. כעת האלבום החדש יוצא אף אל תחנות הרדיו ומערכות המוזיקה באתרי התוכן וזו ההזדמנות לתת לו במה גם כאן.

כך שיר גולדמן על האלבום"אני שיר גולדמן, אמן ראפ וספוקן וורד, מופיע כבר מספר שנים על במות תל-אביב, כותב יוצר ושר. אני חולה בדיסאוטונומיה משפחתית, מחלה תורשתית קשה, המתדרדרת עם השנים והינה חשוכת מרפא. כשאובחנתי, אמרו הרופאים להורי, שאולי אשרוד עד גיל 3. היום אני בן 35. אני ממשיך הלאה בזכות הרוח הפנימית , המניעה אותי קדימה למרות הקשיים. בגיל 9 ,כתבתי את שירי הראשון: מחלה שלי מתי תעברי, אני נורא נורא רוצה שתעברי לי, מחלה שלי. הגיע הזמן להוציא את האלבום הבכורה שלי "איזה אומץ", שמשקף את הדרך שעברתי ברחובות ועל במות העולם. פתחתי את הלב וכתבתי! השקפת עולמי התהפכה ב 180 מעלות. המחלה היא מתנה, פרופורציה, מנוע לעשייה! "אף אחד לא פחות, אף אחד לא יותר"."

היום, יום שישי, 5 במרץ, מאפשרת פלטפורמת בנדקמפ לרכוש את האלבומים ללא נטילת דמי תיווך, כך שכל ההכנסות עוברות במלואן ישירות לאמנים. זו ההזדמנות שלכם.ן להחזיר לשיר על יצירתו ומאבקו לחיים שמחים. רכשו את האלבום.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: