יום שישי, אוקטובר 30, 2026

מאי מלר – עוד נראה את השמש

מאי מלר, בת  27, זמרת, יוצרת ושחקנית. מאחוריה שירות בלהקה צבאית, לימודי משחק בסמינר הקיבוצים והשתתפות בהצגות בתאטרון הלאומי הבימה בהצגות ומחזות זמר –  "עושה כרצונו", "מיקה שלי", "אביב מתעורר", "מצדה 1942". כעת היא מבקשת להשלים יצירה מוזיקלית בתצורת אלבום בכורה שיכלול שירים שהיא כתבה, הלחינה ומבצעת. השיר הראשון הרואה אור בימים אלו – "עוד נראה את השמש" נכתב במהלך העת האחרונה, ממש תחת השפעות הטרלול העולמי, המקומי והאישי שעובר עלינו עם הואקום שנוצר בחיים של רבים מאתנו. הטקסט המשובח שמאי יצרה בלווית מקצב נוקב מביא לצידו תקווה לעתיד למרות כל הכאב הנוכחי.

על ההפקה המוזיקלית אחראי יוחאי "יושי" בלום ואילו על הקליפ המלווה אשר צולם בביתה הישן של סבתא אחרי מותה בשלהי שנת 2020, אחראי הבמאי אלון דניאל.

כך מאי על השיר הטרי – "עוד נראה את השמש" נכתב בחודשים האחרונים, בתקופה המוזרה הזאת שנפלה על כולנו.. בתוך כל החושך הזה, השקט והריק שנוצר אצלי, עלו גם רגעים של אור. השיר הזה והיציאה שלו לאוויר העולם הוא רגע כזה בשבילי..אני מקווה שהשיר יעשה לכם קצת שמש ביציאה מהסגר! החורף הביא לחיי עוד מורכבויות מלבד הקורונה הזאת שנפלה עלינו, ודווקא מהמקום הזה התעוררה אצלי תקווה ואופטימיות להתחדשות. הקליפ לשיר צולם בבית הישן של סבתא אדלה שלי, זמן קצר לאחר שנפטרה. לא הרבה יודעים אבל זה הבית בו גדלתי עד גיל עשר והנוכחות שלה בסינגל הראשון נותנת לי הרבה כח. אלון דניאל צילם וביים אותו ברגישות אין קץ, ואת השיר הפיק מוזיקלית יושי- שמעבר לזה שהוא חבר יקר, הוא גם מהמוזיקאים הבולטים שצמחו פה בשנה החולפת. זכיתי ממש 🙌🏼🤍 עוד נראה את השמש."

 

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...