יום שני, אוקטובר 26, 2026

פותחים שבוע עם צמד אלבומים

כבר המון זמן שאלבומים חדשים אינם מגיעים באופן פיזי, התעשייה כבר מזמן עברה לדיגיטל, קבצים, לינקים וכו'. באופן טבעי הסלקציה יותר גדולה, קשה להתמודד עם אוקיינוס של מידע מוזיקלי הנדחף אליך על בסיס יומי, אתה מנסה לבחור בפינצטה את מה שאהבת מתוך המעט שהספקת להאזין או לצפות בו. הטכנולוגיה דוחקת את הקשר האנושי.

אולם עדי וטל הצליחו מול הסיסטם. הם באו בגישה אישית, אלבומים בהדפסה ביתית המגיעים כתקליט שדרים על מדיה צרובה בתוך מעטפה עם מדבקות אישיות והקדשות סטייל ספר זיכרונות. ייעוץ יחסי ציבור מצויין, כך מצליחים לפגוע ישר במטרה ולעניין את השדרן\עורך\מבקר מוזיקה. אולם התרגיל לא היה מצליח אילולא האלבומים היו באמת איכותיים בכל אמות מידה מוזיקליות.

וכעת אני אתייחס לאלבומים.

"שוב אני" הוא אלבום בכורה למוזיקאית היוצרת טל גינזבורג, לשעבר חברת ההרכב לוטה. בעשרת השירים שטל כתבה והלחינה בהפקתו המוזיקלית של תמיר גורדין טמונים חוויות ומחשבות אישיות שנוגעות בשלל נושאים. זה די נדיר בימינו למצוא אלבום שירים שהטקסט הולך למקומות כאלו ולא מתמקד רק באהבה נכזבת ובילויים ליליים. כך אפשר לגשת לשירים באופן רציני ולהקשיב מעבר למלודיה או המקצב. אולם לא רק הטקסטים הם מעניינים ומרתקים את המחשבה, גם החלק המוזיקלי, המנגינות והסאונד ששולב בהם. חוויה הנחתמת במסע חלומי של דרים א פופ א לה סאונד אלקטרוני הקורץ לדארק ניו וויב של המאה שעברה, סוג של חלום בהקיץ עם השיר "תרקוד בשבילי" שהזכיר לי במעט את מטרופולין המיתולוגי של עופר מאירי וחברים.

 

Battleships או בעברית ספינות קרב\אוניות מלחמה הוא שם אלבום הבכורה של המוזיקאית היוצרת עדי קשת-כהן. האלבום כולל עשרה שירים הכתובים ומושרים באנגלית, עניין שהופך אותם לחסרי גבולות מבחינה לוקאלית. באלבומה לוקחת עדי את המאזין למסע נפשי ורוחני שהיא עברה במסגרת קשר אישי שנרקם לאורך זמן רב והתפוגג, מה שקרוי בעברית זוגיות שלא צלחה את דרכה. מסתבר שגם בענייני אהבה ואכזבה אפשר ליצור טקסטים משובחים עם עומק תבונתי ולעטוף אותם באווירה בוגרת אך יחד עם זאת מספיק עכשווית כדי להנגיש למאזין הצמא לצליל חדש. עובדה מרתקת היא כי במקביל לתהליכים בחיים האישיים שהם נשוא שירי האלבום, גם בתהליך היצירה עלו קווים מקבילים כאשר את חלקו הראשון והגדול של האלבום הפיק מוזיקלית יואב ארבל ואילו את היתרה הפיקה עדי אישית.  השיר Battleships חותם את האלבום ומותיר את החוויה אדירה. תהנו.

 

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא