קליפים חדשים

אסף אמדורסקי – את ואני נוסעים לאט

אסף אמדורסקי מעניק לעצמו מתנת יום הולדת בגיל 50, שיר חדש - את ואני נוסעים לאט, האזינו

בסוף החודש יחגוג המוזיקאי והיוצר, חתן פרס אופיר למוזיקה מקורית,  אסף אמדורסקי, יובל שנים, יום הולדת הוא תמיד סיבה למסיבה, ואת החגיגות השנה הוא פותח עם השקתו של שיר חדש –  "את ואני נוסעים לאט". השיר נכתב, הולחן ומבוצע בידי אסף, על העיבוד וההפקה המוזיקלית רונן בר חורין.

הטקסט שאמדורסקי כתב מגיש מעין סיפור מפעם ואולי בכלל חסר זמן ומקום, המצטייר כנסיעה (מדוע נעשה השימוש במילה רוכבים?..) ברכב עם בת זוג להתאוורר מחוץ לעיר עם איזה ג'וינט ושיוט ללא מטרה על הכביש בלילה חורפי ורטוב. סוג של נרטיב היכול לדבר עם כל אחד (כמעט…) הסיטואציה, המצב, הנעורים. את השיר עוטף אמדורסקי בסדרת איורים נאיביים פרי עטו המקבלים מגע מלטש בתצורת סמי אנימציה בידי אורן מרזם.

כך אסף אמדורסקי על השיר החדש מיד עם צאתו – "אני חושב שזאת היתה מוריס, או משהו בסגנון, אדומה אבל כזו שהחלודה והשיזוף מהשמש של סמטת נס ציונה עשו במכסה המנוע שלה צורות כמעט עגולות כמו נקודות חן ענקיות. והחום והורוד העכור מתערבבים עם הבורדו ששרד סביב הפינות של הספינה המזדקרות בואך פנסי איתות קטרקט. גרוטאה אבל מותר. נסענו צפונה, לא זוכר בשביל מה. אבל הדרך חזרה בתוך ריח של לילה עם השמן הנשרף והמאפרה שלא נסגרת והריפוד המהוה, זהרה לנו בזמן אמת. זוכר ששמענו באותה התקופה רק את רוק בוטום ואת דה אידיוט, אבל במוריס ההיא היה שקט. ושומעים בדרך רוח בזכוכית ומפגש צמיגים לכביש ודפיקות לב."

יום הולדת שמח אסף!!

פרסומת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: