פס קול שבועי

אביב גפן ואברהם פריד – בצורת

הקצוות המוזיקליים בעם היהודי מתאחדים לכדי שיר משותף - בצורת, האזינו

המרחק בין "עכשיו מעונן" לבין "עלה קטן שלי" הלך והצטמצם לכדי כלום, דואט מהודק ומשותף לשני יוצרים חשובים, אביב גפן מחד ואברהם פריד מאידך, כל אחד במעגל החברתי שלו בעם ישראל מגיע ממש בעיתוי הנכון. כמו שכולנו מכירים את עם ישראל המתאחד בעת צרה למרות המחלוקות והשוני. את השיר המשותף "בצורת" כתב והלחין אביב גפן בהפקה מוזיקלית משותפת עם רון קליין ועם יוסי טיברג.

כך אביב גפן עם יציאת הדואט המשותף – ״השיר הזה בא לתת פתח לתקווה ולאחדות, ולמציאת מקום שאפשר להיפגש בו. הוא הוקלט אחרי אין ספור שיחות מרתקות בין אברהם לביני. הרגשנו שזו אמירה ששנינו רוצים להשאיר. מעין צוואה של מדינה שרוצה שלא ישכחו את האנשים הגרים בה״.

וכך אברהם פריד על הביצוע ושיתוף הפעולה הייחודי – "זה יכול היה להיות עוד ערב של שגרת קורונה בביתי בברוקלין, אבל סרטון ששלח אלי ידיד מהארץ, גרם לי לדמוע באחת. מעולם לא פגשתי את אביב גפן ופגישה שכזאת לא עמדה כלל על הפרק. אך אם יש דבר שהקורונה לימדה אותנו הוא, ש"אין דבר כזה, שאין דבר כזה" ולבבות יכולים להיפגש ולהתחבר גם במרחק של עשרות אלפי קילומטרים. כשראיתי בסרטון את אביב דומע בראיון ומבקש לכבות את שיח השנאה ולהרבות באהבת אחים, לא יכולתי לעמוד עוד מנגד ונעניתי לקריאתו. "כי אנשים אחים אנחנו"

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: