פס קול שבועי

פס קול נשים

גם השבוע ליקטנו ארבעה שירים שנכתבו בידי נשים ומבוצעים בפיהן, שלל סגנונות ודמויות, יהיה מעניין. צפו

אילונה – נשנה ביחד

בדרך לאלבום הבכורה משיקה הזמרת והיוצרת אילונה הרפז את הסנונית הראשונה, שיר שנכתב והולחן על ידה בהפקתו של עמית מינץ – "נשנה ביחד". אילונה, בוגרת מגמת ג'אז בתיכון וזוכת מלגת לימודים ב"רימון בית הספר למוזיקה" כפסנתרנית ג'אז, עשתה את צעדי המעבר מעולם הג'אז אל הפופ ומגישה שיר העוסק ברעיון הבסיסי שעלינו להתאחד ולהכיל כי אחרת נתפורר.

כך אילונה עם שחרור השיר – "סינגל ראשון! שמחה להוציא את ״נשנה ביחד״, שיר אופטימי לימים פחות אופטימים. הגיע הזמן לעשות שינוי – להפסיק את הפילוג, את האלימות, את השנאה אז אם נשיר את זה מספיק פעמים אולי בסוף זה גם יקרה בואו נשנה ביחד!"

על הקליפ – עמית קלאוזנר

פרסומת

נועם עמית – הכל כבר כאן

נועם עמית היא זמרת, שחקנית ויוצרת מוזיקה שחורה על כל גווניה אשר למדה משחק בבית צבי והחלה את דרכה במחזמר ”שיער“ בקאמרי ומשם להצגות מוזיקליות. השיר החדש שנועם משיקה בימים אלו – "הכל כבר כאן" אותו היא כתבה והלחינה בהפקה מוזיקלית של חן מיליניאק, עוסק בתובנה שנוצרה אצלה בתודעה אחרי שהאזינה לאמירה אודות התבוננות. בתכלס כבר אמרו את זה קודם, שלמה המלך בתלבושות כמשלי החכם באדם – "אין חדש תחת השמש וכו'…". נועם היטיבה לעטוף את הטקסט שלה במלודיה נוכחת ואת כל זאת לעצב אל תוך קליפ שתוכנו החזיר אותי אישית אל ימי התיכון במגמת האומנות השימושית אל מה שקרוי "כחומר ביד היוצר", הויזואל מתוך סטודיו ליצירות בקרמיקה והעבודה על האובניים הם בעצם הבייס לכל.

כך נועם על הצילום בסטודיו "…החימר, שהוא חומר רך בהתחלה ואחר כך הופך לחזק אך עדיין שביר ביסודו, הזכיר לי משהו אנושי. התנועה הסיבובית של האובניים והכד שמתגבש, התחברו לי בתחושה לתהליך פנימי. כמו הכד, גם אנחנו נבנים בתנועה מעגלית. גם אנחנו רכים, חזקים ושבירים יחד. אנחנו הכלי הזה."

פרסומת

על הקליפ – מיטל חדד

רייצ'ל אטיאס – עושה לי טוב

הזמרת והיוצרת רייצ'ל אטיאס משיקה את השיר "עושה לי טוב" כסנונית הראשונה מתוך אלבום חדש. השיר אותו כתבה, הלחינה ומבצעת בהפקה מוזיקלית משותפת עם יהודה כחלון הוא סוג של תרפיה באמצעות מילים ומנגינה, הטקסט שנכתב מתוך מתוך תחושת התלבטות, בלבול וחוסר השלמה רגעי בלהתמסר למשהו חדש כשברקע מהדהדים הרגלים ורעשים מהעבר. את סערת הרגשות המילולית מבטאת רייצ'ל באמצעות מוזיקת רוק כסחנית ואין בכך פלא, רייצ'ל שנדדה מחיפה לתל אביב הקימה בעבר להקת רוק בשם "שתיקת התוף" שהצליחה בחיפה ובקריות, ובהמשך הקימה את הצמד הנשי "פלסטר" שהתפרק עוד בלידתו. ובכלל עברה תהפוכות בחייה האישיים ובזהותה האישית.

כך רייצ'ל עם יציאת השיר – ""אמא בהצלחה עם השיר שלך, שיעשה טוב לכולם" ככה פתחתי את הבוקר המיוחד הזה כשרואי מברך אותי בברכת הצלחה. "לא לשכוח מה עושה לי טוב…" אני כל כך נרגשת. כל יציאה של שיר זו לידה ! לידה אחרת. לידה נפשית. ניצחון פנימי. ברגע אחד, כל הדרך המאתגרת והמכשולים הופכים לניצחון גדול ולאתגר. אני בתעשיית המוזיקה לא מעט שנים. יותר משני עשורים, בכל פעם נגעתי במוזיקה מכיוון אחר. פעם כסולנית בלהקת רוק, פעם כסינגר סונגרייטרית, פעם כחצי מצמד רוק נשי, לפעמים כמפיקה\ מעבדת \מאמנת אישית, אבל הפעם יותר מתמיד באלבום הזה , נגעתי בהכל ביחד. זה הודות לשותפי לעשייה הזו יהודה כחלון שאיפשר לזה לקרות ודאג שאשאר בסנטר לאורך כל עשיית האלבום. "עושה לי טוב" הוא השיר האחרון שנכתב באלבום, אך נבחר לצאת כשיר ראשון ולא סתם. יש בו הרבה תשוקה, אהבה, סחף להפיץ אופטימיות. אני גאה, שלמה ומסופקת יותר מאי פעם לחשוף בפניכם את מי שאני..."

Odelly – Elle M'a Dit

אודליה אוזן, או בשם הבמה שלה Odelly – היא מלחינה, כותבת, זמרת, סקסופוניסטית ופסנתרנית ילידת צרפת שעלתה עם משפחתה לישראל וחיה בתל אביב. השיר הראשון שבחרה להוציא לאוויר העולם, נקרא ”היא אמרה“, בתרגום מצרפתית, ונכתב על מרד הנעורים שלה בחינוך היהודי-צרפתי שמרני עליו גדלה. השיר מתלבש על מקצב פופ עכשווי משולב בביט אוריינטלי הניזון מצלילי דרבוקה. האמת שברגעי ההאזנה הראשונים חשבתי כי מדובר בריף כהן, השיר הזכיר לי מאוד את "א – פריז". במבחן

כך אודליה על השיר הטרי – "תכננתי להכין את הקליפ הראשון שלי, אולם למגיפת הקורונה יש תוכניות משלה, אז פניתי דרך הרשתות החברתיות למוזיקאים מכל העולם ליטול חלק בשיר, והם הסכימו – אוג'ר קומר מהודו, אלברטו לוזנו רובלדו מקולומביה, פאזיל קאראגוז מטורקיה, קמליה אקהאמי קיז מארצות הברית, קאטו מאי מיפן, אורן בן הרוש מישראל, ג'ף פייר מהאיטי, ארנון זיו מישראל (המפיק המוזיקלי), קמיל צ'נוט מצרפת, צופיה קארנדיסזוווסקה מפולין וחזוס מונטילה מקולומביה."

על הקליפ אחראי אדוארד אל קמינו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: