שבת, אוקטובר 31, 2026

רם אוריון עם זיו בראשי- אין אותי

שיר שני מתוך סדרה של שיתופי פעולה שיוצר גיבור הגיטרה רם אוריון, (הראשון יצא במרץ – "הטנק" עם עמיר לב) והפעם שיתוף הפעולה הוא עם הזמרת זיו בראשי, היא כתבה את המילים, הוא הלחין את המנגינה, היא שרה, הוא מנגן. התוצאה היא טקסט של ילדה ירושלמית באלנבי של תל אביב עטופה בצלילים של תל אביבי מלידה. וכן יש כאן גם אווירת קיץ לחה ודביקה, בלי ים ובלי שלגונים, פשוט תל אביב מהבילה שכזו, בניגדו לירושלים היבשושית וקרירה בלילות. לא מנסים להתייפייף, מבקשים להביא מציאות אל תוך שיר חדש.

כך רם אוריון על השיר ושיתוף הפעולה – "שמח להציג – אין אותי. שיר חדש. זיו בראשי במילים+וייב מושלמים ושירה מהממת, אני בפלייבק. מילים וקרדיטים מצורפים לקליפ ה(אהמ.. בסיסי?) שעשיתי ומתעד את תמצית חוויית הקיץ הדרום תל אביבי שלי."

גם לזיו בראשי יש כמה מילים בעקבות השיר והקליפ – "..יש הרבה מילים בראש והיד מתבלבלת על המקלדת אבל אני כן אגיד שהשיר הזה הוא מעכשיו לתמיד זיכרון של קיץ בפלורנטין והסאונד של המזגן והליכות ליליות עם אוזניות על אלנבי ונסיעות אופניים על דרך יפו וזיעה ודמעות וגם צחוק. אני אגיד שרם הוא אגדה חיה ולנגן איתו ולשתף איתו פעולה זו זכות ענקית והגשמת חלום ואני מודה לחיים האלו שהפגישו בנינו. אני אקדיש את השיר לתל אביב שבנתה אותי ואז הרסה אותי ואז שוב בנתה אותי ובכלל זה מן רגע של הוקרת תודה לכל האנשים שפגשתי בדרך ולסיטואציות שפגשו אותי גם אם אז זה כאב  זה הכי הרבה מילים שכתבתי בשיר וגם בפוסט נראה לי  מקווה שפיניתם מקום בלב ובוול שלכם מואה 

את הקליפ המתעד מעקב בסגנון ורטיגו אחר ספוטים של שלוליות מי מזגנים בדרומה של תל אביב יצר, ביים וערך רם אוריון בעצמו.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...