שבת, אוקטובר 31, 2026

למרות הבטחת ראש הממשלה – המוזיקאים ממשיכים במאבק

לרגע נדמה היה אמש כי נמצא הפיתרון לעולם התרבות בעקבות ההכרזה של ראש הממשלה כי הוא מאשר את פתיחת עולם ההופעות ובשלב ראשון את ההופעות תחת כיפת השמיים. כעת מסתבר שלא כולם מרוצים מההחלטה הזו, כך אנשי איגוד המוזיקאים העצמאיים בשיתוף ארגוני התרבות ופורום מוסדות התרבות, הודיעו כי המאבק לא הסתיים בהיעדר פיתרון לבעיית כלל האמנים וההופעות בכללן, הם חוזרים להפגין בירושלים מחר בערב.

זו לשון ההודעה שיצאה בשעות הצהריים – "אתמול הכריזו ראש הממשלה נתניהו ושר התרבות טרופר על כוונתם לפתוח סוף סוף את עולם ההופעות לפי מתווה שמאפשר ריכוזי קהל במרחב הפתוח בקפסולות של 20, ובכפוף לאישורים פרטניים. עצוב שרק בסוף הקיץ מתקבל המתווה שהיה אמור להתקבל מיד בתחילתו. חבל שמדובר במתווה שמאפשר לקיים בעיקר מופעים גדולים של אמנים מעטים, ומשאיר את רוב המוזיקאים, כמו גם את התעשייה שמקיפה אותם, מאחור. מאכזב שמתווה פתיחה לחללים סגורים ימשיך לחכות עד לחודש ספטמבר. ובלתי נתפס שעולם התרבות שוב מקבל יחס מפלה שפוגע ביכולת שלנו המוזיקאים/ות להתפרנס בכבוד.

לכן, עד שיפורסם מתווה ראוי שבאמת מאפשר לכולם לחזור לעבוד – נצא לרחוב למחות: לא משאירים את הבמה ריקה!

כבר 5 חודשים שאנחנו מחכים, משתפים פעולה, מדברים עם משרד התרבות ומשרד האוצר ומשרד הבריאות, ובסוף – גם פרוייקטור הקורונה החדש רוני גמזו, גם מנכ"ל משרד הבריאות איתמר גרוטו, וגם השרים הרלוונטיים חילי טרופר, ישראל כ"ץ ויולי אדלשטיין ממליצים לפתוח את עולם התרבות, אבל אומרים שההחלטה הסופית אינה בידם, אלא בידי איש אחד בלבד: ראש הממשלה נתניהו. הצעד האחרון שלו הוא בחזקת מעט מידי מאוחר מידי, וכבר למדנו שללא הפגנת כוח – ראש הממשלה פשוט לא מתייחס אלינו ברצינות.

אז אנחנו לא מתבלבלים ולא מתרגשים מהבטחות ראשוניות: כל ארגוני התרבות ופורום מוסדות התרבות יעלו מחר (שלישי) בשיירות לכיכר פריז בירושלים להפגין ולהקים אוהל מחאה, כדי להבטיח את פתיחת עולם התרבות מבלי להשאיר אף אחד מאחור."

מאז הקריאה למוזיקאים ואנשי עולם התרבות חזור ולהפגין בירושלים נרשמת היענות רבה בקבוצות ברשתות החברתיות השונות.

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...