דיווח מהשטח
כולל וידאו

מה עם להקת שעיר לעזאזל?

אלבום בכורה ללהקת מטאל ישראלית הוא אחד מפרויקטי הגמר של תלמידי מוסררה – בית הספר לאמנות וחברה בירושלים, סיור בתערוכה.

לא באמת אלבום, מדובר בפרויקט גמר במגמת התקשורת החזותית שיצר בוגר בית הספר ניר פנחס קליינמן – אלבום ללהקת מטאל ישראלית בשם "שעיר לעזאזל" הכולל על גבי עטיפתו, חוברת מילות השירים ופוסטר נלווה מוטיבים מתחום היהדות המכילים טאצ' התואם לאופנה הוויזואלית המותאמת לעולם מוזיקת המטאל, החלק היחידי שחסר כדי להשלים את התמונה הם תקליט הויניל או המדיות המקבילות עם השירים עצמם, בשלב זה הפרויקט הוא בבחינת הצעה למוזיקאים…

שעיר לעזאזל, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל
שעיר לעזאזל, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל

תערוכת הגמר השנתית של בוגרי ביה"ס מוסררה לאמנות ולחברה ע"ש נגר לשנת 2020 המתקיימת  ברחבי האולמות והבניינים בהם מתפרש בית הספר הירושלמי מציגה שלל עבודות גמר בתחומי הוויז'ואל והסאונד אשר נחקרו כעבודת מחקר מקצועית לכל דבר אחת אחת, את תשומת ליבי תפסו מן הסתם כל העבודות אשר היו קשורות לצלילים וסאונד.

פרסומת
עבודות צילום, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל
עבודות צילום, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל

אחת העבודות שעשתה ניסוי כלים אמיתי הייתה כלי מיתר התלויים בחלל החדר ועליהם מותקן מכיר המייצר ויברציות בתדרים שונים אל תוך תיבת התהודה, המבקר בתערוכה מוזמן להניח את שיניו על קצר צוואר כלי הנגינה ולתת לתדרים הללו לחדור אל מוחו ולחוש אותם באמצעות חוש השמיעה.

עבודות סאונד, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל
עבודות סאונד, תערוכת בוגרי מוסררה 2020. צילום יובל אראל

פרויקט סאונד נוסף מאתגר שנצפה ונשמע בתערוכה היה משחקי אקורדים המלווים בסרטונים ויזואלים תוך משחק על טבלת זמן עם האקורד החוזר על עצמו אך בדרך הוא משנה את נקודת הדגש (מבחינתי מזכיר את העבודות המוזיקליות מהמאה שעברה של המוזיקאי מייק אולדפילד באלבומיו Tubular Bells ו- Ommadawn).

עבודות נוספות עסקו בחקר תוך פירוק ליסודות של צלילים באור או בחשיכה והצגתם להאזנה באמצעות כלים שונים, שלא תטעו לחשוב – אין מדובר ביצירה מוזיקלית כמות שהקהל הרחב מכיר, החומרים יכולים להשתלב טוב יותר בז'אנרים מוזיקלים כגון אינדסטריאל או להיוותר כמחקר נטו. מדובר בדרך התבוננות ופרשנות אחרת למונח סאונד.

פרסומת

לצד אלו הוצגו בתערוכה עבודות בתחום הויז'ואל, התקשורת החזותית, צילום, מדיה חדשה, גם באלו תפסו את תשומת ליבי כמה עבודות די מרתקות, הן בתחום הצילום ועיבודו, אולם העבודה שחתמה את התערוכה שהייתה שילוב של מדיה מוחשית לצד וידאו הייתה הכי תופסת את תשומת הלב ומזעזעת את הנוכחים – מדובר בעבודותיו של בוגר בית הספר תום מאור שמעבד חומר פיסולי בחלל ומסגרות קרטון, לעתים הקרטון הוא המדיום, רובן של העבודות מזכירות מודלים מיניאטורים של זירות רצח או חדרים עם דמויות פיגורטיביות או מופשטות באורח גרוטסקי ביותר, שיאה של העבודה במודל פוסט מורטום העשוי מחיתוכי קרטון וצבע אדום לצד סרטון הממחיש את תהליך הנתיחה.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: