ארץ עיר חי צומח דומם, רוקפור החדש

אלבומה העשירי של להקת רוקפור יצא השבוע לעולם, שש שנים לאחר אלבומם האחרון שהיה דווקא בשפה האנגלית, האלבום שאורכו 40 דקות כולל 13 רצועות מוזיקליות, מתוכן שלושה קטעים אינסטרומנטליים, הראשון "אורבניפאניק" באווירה אלקטרו עכשווית פותח את האלבום והשלישי, האחרון, "עד הלקוח האחרון" חותם את האלבום במעין אווירה של ראשית הדרך, מעין מלודיה דרמטית המזכירה את הצלילים של רוקפור כמחווה לשנות השבעים התמימות..

ובתווך – עשרה שירים בשפה העברית שמילותיהם נכתבו בידי חברי ההרכב והמפיק המוזיקלי של האלבום דני רכט שהפיק בזמנו את שלושת אלבומיהם הראשונים.

יציאתו של האלבום שלבטח הייתה אמורה להיות מלווה גם במופע חגיגי או אפילו באיזשהו סבב הופעות ברחבי הארץ נקבעה לחודש מרץ, המגיפה דחקה ודחתה את התכנון כמה חודשים קדימה, אז השבוע יש לנו אלבום חדש, ההופעות הצפויות בדרך…

האלבום הנוכחי, כשמו, מבקש לעסוק בסוגיית האורבניות, בתופעה שהחלה כבר בימי הביניים לפני כאלף שנים – הגירה מהפריפריה לעיר הגדולה כדי להתפרנס ולחיות. במהלך שלוש השנים האחרונות שחררו חברי הלהקה ארבעה סינגלים שהתמקדו בנושאי האורבניות והם מהווים בעצם את היסודות החזקים ביותר באלבום, הן מבחינת הנרטיב והן מהבחינה המוזיקלית, מלודית, הפקתית.

במאמר מוסגר או בגילוי נאות אנצל את ההזדמנות לומר כי אני יכול ממרום גילי לטעון ביושר ובצדק כי אני יליד העיר הגדולה, גדלתי בה באותן שנים "תמימות" הנרמזות שירים, חייתי בה לאורך השנים וההתפתחות, צפיתי בשינויים והצמיחה מעיר עברית למטרופולין בינלאומי, מעיר לוקאלית לעיר הגירה. בינינו, אני כבר לא מאוהב בעיר הזאת, היא די זרה לי, היא יותר מכוערת מיפה, היא יותר צפופה מאנושית, היא יותר סתמית גנרית ומשוכפלת ממקורית. זו זווית הראייה שלי עליה ומכאן גם הבנה להיכן מושך האלבום..

כך השיר הראשון באלבום מבקש לגעת במילותיו ברובעים לעשירים "שכונה סגורה" הקיימת בתוך העיר אולם מיועדת אך ורק לתושביה הממוגנים, המלון בשיר מרמז על מלון רמת אביב היכן שכיום ניצבים מגדלי מגורים בשכונת כוכב הצפון היוקרתית בתל אביב, שכונה שלכל הדעות למי שאינו מתגורר בה אין באמת מה לחפש שם, כך גם השיר "עיר לבנה, חיים באפור" העוסק אף הוא בנושאי האורבניזציה עבר ועתיד וג'נטריפיקציה של שינוי יעוד בשכונות של פעם מסביבת מגורים תמימה ומשפחתית לאזורי בילוי ומסחר פורחים ורועשים, בשיר "הכל דבש" מבקשים חברי הלהקה להציג את תפיסתם לגבי הפער בין ההתבוננות של מהגרי הפריפריה על החלום של העיר הגדולה לבין המציאות שבה אתה המהגר הקטן טרוד בנסיון להתפרנס ולחיות מעל המים בעיר התובענית כלכלית. בשיר "ובינתיים בעיר" הם עוסקים בהתנפצותו של החלום, בניכור ובהתמוססות מול כוחות החזקים ממך.

לולאי וחבריו, יחד עם רכט, מצליחים להאיר את המציאות, לשחזר את העבר, לגעת בנימי הזיכרון ובמציאות ההווה, כל זאת תוך הרמוניה קולית הנדרשת היכן שהיא צפויה, רעשי ורחשי רוקנ'רול במקומות היותר הומים. אהבתי את האלבום.

ועוד מילה על העטיפה – התצלום המתעד את סמטת שביל המפעל עמוק באזור התעשייה והמסחר הזעיר שמאחורי בית מערכת עיתון הארץ בשכונת החוראנים שהגרו לכאן לפני מאה שנה מחוראן שבסוריה כדי לעשות למשפחתם ממש כפי שמהגרי העבודה העכשוויים עושים בתל אביב מהפריפריה.