קליפים חדשים

קרנית – כביש 433, יש נחמה יש שיר

בדרך כלל היא יח"צנית, מעת לעת היא גם אמנית, שירה החדש של קרנית בסון - כביש 433, יש נחמה יש שיר

גילוי נאות – הכרותי עם קרנית בסון במסגרת החיבור שאני עושה דרך הבלוג מול אמנים ומופעים, בשגרה היא עוסקת ביחסי ציבור לאירועים ומופעים. אולם מסתבר כי יש דברים מעבר לכך, קרנית היא אמנית, שחקנית (תיאטרון קליפה), משוררת, תמלילנית, מלחינה, מנגנת (יש כמה קטעי פסנתר מרגשים שלה בעמוד הפייסבוק האישי..) וזמרת. את השיר "כביש 433, יש נחמה יש שיר" היא משחררת בימים אלו, זה החל בעיצומו של הסגר בעקבות מגיפת נגיף הקורונה והיום קיבל טוויסט מחזק כאשר היא צירפה וידאו קליפ אותו יצרה ואף כיכבה בו הרקדנית מיכל הרמן שגם יצרה את הקליפ. נשמע כשיר אהבה, קרנית לא מוכנה לחשוף מעבר להצהרה שרב בה הנסתר על הגלוי – "המשמעות של השם אכן נסתרת במכוון"…

כך קרנית מגדירה את עצמה (אל תשכחו שזו יד של אשת שיווק) – "עצמאית בשטח, מתגוררת בשכונת שפירא בתל אביב. ילידת שכונת התימנים האגדית בק.אתא ( אבא נולד בישראל, אמא ילידת מרוקו ) למדה והתחנכה במשפחה מסורתית דתית ומעולם לא הייתה דתיה. כן אהבה את הטיול בבני עקיבא בכיתה ד'. הודחה ממסגרת דתית גזענית אחת והתקבלה לאחרת. רחוקה יותר. מכילה יותר. אהבות, אכזבות,,, מיד אחרי הצבא הגיעה לתל אביב ללמוד תיאטרון ( לא ידעה על קיומו של "רימון" ), למדה שנה בסטודיו של יורם לוינשטיין וכ- 3 חודשים בסמינר הקיבוצים. קצר. אבל, משמעותי. עזבה את הלימודים לטובת חיי הלילה האפלים של תל אביב. אפל, אבל משובח. תמיד עובדת. החליפה קריירה מפוארת של מלצרות בתפקיד מפואר של דוברת תיאטרון אורנה פורת. אף על פי שבביה"ס העדיפו שלא תדבר ולא תדברר. "סתמי!" נברה במחסני התיאטרון המאובקים בשוק הפשפשים והקימה את ארכיון התיאטרון – גאה בזה –במקביל –אהבה, התחתנה, אמא לתומר ונעמי, שותפה נוספת  בבית– מיצי –  "שאימצה אותנו והשתדרגה לאחרונה מחתולת חצר לחתולת בית." הקימה משרד יח"צ עצמאי, חזרה ללמוד משחק, התגרשה, שיחקה במגוון תפקידים בתיאטרון פורץ הדרך – תיאטרון קליפה. מעריצה ומתנגדת בו זמנית לטכניקה. אוהבת שיחות נפש. שקט. נס קפה של עלית ( מצפה לקבל חסות מעלית:) סיגריה. כסא. רגליים על השולחן. מוסיקה."

את השיר עיבד והפיק מוזיקלית מאור גרידיש.

תלחצו כאן על הקליפ.

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close