קליפים חדשים

אסף אבידן – Earth Odyssey

האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק, אסף אבידן משחרר שיר חדש - Earth Odyssey, צפו בקליפ

השיר Earth Odyssey  תוכנן להיכלל באלבום החדש של אסף אבידן ובעצם לא הייתה כל כוונה לשחרר אותו לפני השקת האלבום מאוחר יותר במהלך השנה. הנסיבות האופפות את כולנו הובילו את אסף לשחרר את הקליפ המלווה את השיר, הקליפ צולם ע"י רקדנים מארצות שונות שצילמו את עצמם מהמקום בו הם מבודדים באמצעות סמארטפונים ומצלמות מחשב. הקליפ צולם בשבוע הראשון של אפריל, בזמן ששלושה ביליון אנשים ברחבי העולם לא יכלו לנוע בחופשיות נוכח ההנחיות להכנס לבידוד…

כך אסף אבידן על ההחלטה ושחרור השיר  – " …העולם השתנה סביבי, מתחתיי ובתוכי בצורה כל כך דרמטית, עד שזה יהיה מטורף לא להגיב, בתור אמן, למצב הנוכחי. הייתה תוכנית. לו״ז מדויק ומהודק של סינגלים, טורים, פוטו-שוטים, עיתונות, ובסופו של הכל – האלבום. זאת הייתה תכנית טובה. אבל כמו שסבתא שלי הייתה אומרת ביידיש – "מענטש טראכט אונד גוט לאכט" האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. הרגשת השליטה המדומיינת שלנו התפוררה סביבנו ברגע, ונזרקנו, טובעים, אל תוך אוקיינוס של חוסר וודאות. סגורים בחללים קטנים, אנחנו מנותקים מרוב הדברים שאספנו סביבנו בכפייתיות כדי להעניק לעצמנו תחושת משמעות.

זה מפחיד וזה מורט עצבים, אבל זה בכל זאת צעד אחד קרוב יותר אל האמת.

פרסומת

האמת שאנחנו, ותמיד היינו, חסרי אונים.

הרבה לפני covid-19 והרבה אחריו היינו תמיד גופים שבריריים, מתפוררים לאט, נאחזים בטירוף בניסיון נואש למצוא משמעות. אנחנו ציורים מופלאים מצוירים בחול בלב סערה…

התנגדות רגעית לאנטרופיה.

פרסומת

כל מה שאנחנו יכולים באמת לעשות זה לחבק את עצמנו בתהליך. לקבל את הידע הזה ולא להיות משותקים ממנו. לחגוג אותו. ליצור יופי וסדר סופיים בתוך קלחת של כאוס ואמפטיות אין סופיים. אחרי הכל, זאת המהות האנושית. היכולת להכיר באמת בלתי ניתנת לערעור אבל עדיין להעז להתנגד לה. זאת האודיסאה האישית של כולנו. אודיסאה ארצית. אנושית. Earth Odyssey נכתב בתור המנון לחוסר האונים האינהרנטי הזה. בשנה האחרונה, אחרי אירוע מסכן-חיים עם זאב, מתגלגל לעבר גיל 40, מבודד בבית כפרי שהפך לאולפן – כתבתי את השיר הזה. בזמן העבודה על המיקס שלו לפני כמה ימים, פשוט הרגיש נכון לשחרר אותו עכשיו"

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: