30 הופעות, שלוש יבשות, שלושה חודשים, מתוכן 12 סולד אאוט, זוהי הסטטיסטיקה נכון לעכשיו של ההרכב לולה מארש. צמד האינדי פופ של יעל שושנה כהן וגיל לנדאו שהחל את דרכו במפגש מקרי באיזו מסיבה. fast-forward 6-7 שנים, הצמד שבינתיים הפך להרכב, כובש את בימות העולם.
את המיני-טור הישראלי לרגל השקת האלבום החדש Someday Tomorrow Maybe מתחילים בבארבי בתל אביב במופע שכל כרטיסיו כבר נמכרו ממש מזמן. הם רק חזרו מהופעות בניו יורק, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו ובדרכם לסיבוב הופעות ענק באירופה.
הבארבי מתמלא מאוד מהר, הוא עמוס כמו שלא ראינו אותו הרבה זמן.
בכניסה קיבלנו פרחים מבד לקשט את שערינו ודש חולצותינו. זה מצטרף לבמה יפהפיה המקושטת להפליא עם נוצות בשלל צבעים וכפות תמר צבעוניים.
באוברול לבן, במראה ברבורי ומבט נרגש, כובשת יעל שושנה כהן את הבמה כבר מהרגע הראשון. היא מתמסרת למילים וזזה בתנועות שיחודיות רק לה, ממש רוקדת על הבמה יחד עם השירים. יעל שושנה גונבת לגמרי את ההצגה ואי אפשר להוריד ממנה את העיניים.
הם השיקו אמש את אלבומם השני. האלבום ממשיך את הקו האלקטרו פופ המהוקצע שלהם. הערב כלל שירים מאלבומיהם הראשון והשני ולהיטים שסחפו את הקהל כמו “you’re mine” ו- “siren” אשר בפזמון, כאשר זזה מצד לצד, סחפה אחריה את כל הקהל שנדמה לצבא של חיילים צייתנים ונאמנים אשר זז יחד איתה ויצר גלים.
היא לוקחת את היוקלילי לידיה, אותו יוקללי שפעם שעברה שהופיעו בברבי נגנב מהבמה. מאז היוקלילי הוחזר והגנבים ביקשו סליחה. השיר Wishing girl” " מוקדש להם.
יעל שושנה כהן לא מפסיקה לזוז על הבמה. היא בעלת נוכחות בימתית יוצא דופן ובתוספת תאורה מחמיאה, עיצוב אסטטי מאוד של הבמה, יעל שושנה עצמה, שהגנטיקה לא התאכזרה אליה, בלשון המעטה, נוצרת תמונה מרהיבה ביותר המהווה מסגרת לקולה הרך והמלטף. ההפקה המוזיקלית מהודקת. העיבודים בקלות היו יכולים להיות שקטים ומשמימים אך הם לא כאלה, הם סוחפים ודרמטיים וקיים עניין תמידי על הבמה.
המופע פועל על כל החושים ונוצרת חוויה באמת יוצא דופן בנוף המקומי שלנו. יש לכהן איכויות של כוכבת ואחרי צפייה בהופעה שלהם אני בהחלט מבינה איך הפכו לכאלה ועוד בקנה מידה בינלאומי.
רגעים מהמופע
