פס קול שבועי

אהוד בנאי – הולך ומתקרב

אלבום חדש, 13 במספר לטרובדור הישראלי אהוד בנאי, בואו להאזין ולקרא..

אהוד חוגג בר מצווה – אלבומו ה- 13 במספר שוחרר הבוקר – "הולך ומתקרב", האלבום כולל תריסר שירים חדשים אותם כתב והלחין אהוד אשר גם שר כשהוא מלווה בשורה מאוד מאוד מכובדת של מוזיקאים המנגנים לצידו בהקלטות. כמעט שלוש שנים מאז האלבום האחרון שהיה שיתוף פעולה עם מייקל צ'פמן.

האלבום החדש נפתח בשיר אהוד בנאי אופייני – "היי סטריט" מעין שיר לכת פולקלורי הנותן מקום של כבוד למילים המלוות במלודית גיטרות המעוטרת בנשיפות הסקסופון של אבטה בריהון, פתיחה מצויינת למאזין הקבוע והחדש גם יחד.

השיר השני "לשוט" כבר מעלה הילוך הן במקצב והן בטקסט, בשיר זה בוחר אהוד לצאת לטיול ברחבי הארץ דווקא כשהוא מתנייד בסירה, סוג של מטאפורה של מעבר מהגשמי לרוחני (עולה על סירה לבנה כיונה, יוצא ומפליג מחוץ לעונה, עובר קו ירוק, גונב את המסלול, תופס גל, עובר את הגבול).

אהוד ממשיך הלאה, הפעם השיר "אבא תן לי יד" שכבר שוחרר לקראת יציאת האלבום כסינגל מלווה בקליפ בו מככבות בנותיו בילדותן המאוד צעירה, קליפ שעל הכנתו שקדה בתו מרים.

שירו הרביעי של האלבום "אל תדאגי" כאילו ונכתב במסע הופעות מעבר לים, מלא בגעגוע הביתה למשפחה עם הבטחה לשוב. הפתיחה של הגיטרה מתחברת עם נגיעות קשת הכינור של ניצן חן רזאל כאילו והגיטרה היא אהוד והכינור הוא הבית, חכם ומצויין.

את השיר החמישי כתבה לאהוד בתו מרים – "זקוק למחילה" אשר היה הסינגל הראשון מתוך האלבום ושוחרר ממש לפני שנה, אז זכה לביצוע פומבי ראשון במסגרת פסטיבל החורף של היכל התרבות, שיר שלדברי אהוד נכתב בהשראת הקידוש של ארוחת ערב שישי בבית המשפחה.

השיר השישי "ז'אן ז'ק מון אמי" מעביר צמרמורות בגוף למשמע המילים, זהו שיר שאהוד מקדיש לזכרו של חברו המנוח, ז'אן ז'ק גולדברג, מתופפה המיתולוגי של להקת "הקליק" תיאור ותיעוד מרתק ומצמרר כאחת לביקור בחדר חוליו של ז'אן ז'ק בהוספיס במרסי, צרפת.

בשיר השביעי מחבר אהוד מראות ומחשבות עם זיכרונות "במסעדה פרסית" הוא מיטיב לתאר את התחושה מהביקור, השהייה והנוכחות במסעדה שמזכירה ניחוחות מבית עם הטעמים והמראות, סוג של שיר שכל אחד יכול לקחת לעצמו ולתרגם לזיכרונות האישיים שלו, מהיכן הוא בא ומניין הוא צמח וינק טעמים ומנהגים, אהוד מניח מרגלות כבוד לאב הסבא רבא שנטע את שורשי שבט בנאי בארץ ישראל, הליכה ברגל עד הגשמת החלום היהודי להגיע מהגולה לירושלים…

אהוד ממשיך בתוככי ארץ ישראל עם שיר "ערב יום העצמאות" בכישרון רב מיטיב לתאר את אווירת ערב החג המובאת מעבר לטקסט המצויין עם חוויית אאודיו עולצת כיאות לנרטיב.

את השיר התשיעי מקדיש אהוד בנאי לאחת המלחמות הכי נוראות שמדינת ישראל חוותה, השיר "שי הפרשים" מביא את סיפורה של מלחמת לבנון, הראשונה והשנייה כאחת בקליפת אגוז מטאפורית, אהוד מנסה ומצליח לדחוס אל תוך בית פזמון בית יותר מעשרים שנה של מחדל, כישלון קולוסאלי וחוסר הבנה כללי של המצב, חזק ביותר, המארש המבצבץ מתוך מקצב השיר נותן את הצבע הירוק זית של אווירת הקרב…

ממשיכים עם אווירה אחרת כשהוא נועל על אדם אחד, עמל על עבודתו, אהוד מבקש לקלף מהמראה החיצוני התמים את הקשיים והלבטים של איש עמל.."איש כל- בו", אנושי ביותר, לרדת לרזולוציות שכאלו, עוצר לרגע את המירוץ באלבום, גדולתו של בנאי בראייה חדה של מתבונן שגם מבין מעבר לראייה…גם כאן אבטה בריהון מעטר עם הסקסופון צלילים של עצבות מה.

את השיר האחד עשר באלבומו החדש מקדיש אהוד בנאי לגורל האדם "להט חרב מתהפכת" השיר עוסק בנרטיב סיפור בראשית אדם וחווה והגירוש מגן העדן, מטאפורה המשקיפה ומשקפת את המציאות תוך השארת תקווה לימים טובים יותר, שיר להרהורים וחשבון נפש.

אהוד חותם את האלבום בשיר שעל פי הבנתי לוקח אותנו לסוף הדרך, צעידה בשכונת הדממה, כשם השיר, מהי אותה שכונה בה שומעים רק את אוושת העצים ברוח, ערוגות הפרחים ועשב, מקום בו אפילו הכלב אינו נובח, האם אהוד לוקח אותנו לסוף הדרך ממנה אי אפשר לחזור יותר? אל בית העלמין? לאהוד פתרונים..

קרדיטים:

נגנים – גיל סמטנה: הפקה מוסיקלית, בס | ערן פורת: תופים | נושי פז: גיטרות | אלעד כהן בונן: כלי הקשה וסאמפלר | ביל צור – קלידים | נגן אורח – אבטה בריהון: סקסופון.

את השקת האלבום יחגוג אהוד בנאי במופע שיתקיים בתאריך 26 בפברואר בהיכל התרבות ובמסגרתו הוא יארח לצידו את דודו טסה, כאן מוכרים כרטיסים, כדאי להזדרז.

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close