פס קול שבועיראיונות עם מוזיקאים

גלגלי הזמן של להקת קאדנס

הרכב הרוק קאדנס משחרר אלבום בכורה וסוגר מעגלים אחרי 30 שנות נתק, על האיחוד, על חברים משותפים מהעבר, על הפתעות מהצבא, על האלבום ובכלל – סקירה וראיון.

רן זילכה ואמיר שוורץ היו תלמידי תיכון לפני 30 שנה כאשר הקימו את ההרכב "להקת אינץ'", עימו הם הופיעו במועדוני תל אביב של שנות השמונים ואפילו הספיקו להוציא תקליט שדרנים על גבי ויניל שכלל שני שירים – "ילדה מרדנית" ו"תגובת שרשרת".

עם גיוסם לצבא דרכיהן נפרדו וכאמור עברו כשלושים שנים במהלכן כל אחד הלך במסלול נפרד, כעת, לאחר מפגש הם החליטו לחזור לפעילות מוזיקלית משותפת ויצרו יחדיו אלבום הכולל שמונה שירים חדשים אותם הם כתבו והלחינו בהפקתו המוזיקלית של גיל סמטנה.

את הסנונית הראשונה מהאלבום, עוד בהתהוותו, השיר "טנג'יר" הצגתי כאן בתחילת השנה. כעת האלבום המלא כבר מצוי ברשת וניתן להאזנה.

אחרי שהאזנו לאלבום הטרי והמאוד בשל הן בטקסטים, במלודיות ובהפקה המוזיקלית שלו, אלבום רוק ישראלי מחוספס אך יחד עם זאת עמוק, שאלנו את רן ואמיר כמה שאלות, שמונה במספר, ממש כמספר השירים שבאלבום. הם ענו עליהן. ואתם יכולים לקרא ולהתרשם בעצמכם\ן.

שאלה: 30 שנה חלפו מאז ש"נטשתם" את עולם המועדונים וההופעות, אילו שירים הותרתם מאז והיכן ניתן למצוא אותם?

הרכב התיכון שלנו "אינץ'" הוציא בשנת 1988 תקליטון שדרים עם שני שירים שאחד מהם (שיר בשם "ילדה מרדנית") נכנס ל- "פינה לשיפוטכם" במצעד הפזמונים של קול ישראל. על העטיפה הקידמית של התקליטון מופיעה תמונה של חברי הלהקה בפוזה קשוחה ומיוסרת שהיתה אופיינית לתקופה ועל העטיפה האחורית תמונה מהופעה בבית המורה בתל אביב ששודרה בשידור חי ברשת א' 🙂 מלבד זה היו להרכב שירים רבים, את מרביתם אפשר לקטלג כשירי מחאה כיאה לרוח האייטיז. השירים מעולם לא פורסמו באף פלטפורמה דיגיטלית אבל שיר אחד בשם "תל אביב" ליווה אותנו לכל אורך הדרך ומצא את דרכו גם לאלבום הבכורה שיצא היום. זהו השיר שהיינו נוהגים לפתוח איתו הופעות בזמנו, והוא גם פתח את ההופעה הראשונה של "קאדנס" לפני חודש.

שאלה: מה עשה כל אחד מכם במהלך חייו מאז הפרידה בעקבות הגיוס לצבא, לאילו תחומי עשיה ועבודה פנה כל אחד ממכם? להיכן הגעתם בתחום שפניתם אליו?

30 שנה זה הרבה זמן. כשהתגייסנו, חשבנו בתמימותנו שמדובר בהפסקה קטנה עד שכל אחד ימצא את מקומו בצבא ואז נחזור לנגן. בפועל, הקשר בין חברי הלהקה ניתק עם הגיוס ושנינו לא נפגשנו במשך 25 שנים. אמיר שרת כקצין קרבי שנים ארוכות בצבא. במהלך שירותו שירת בצנחנים ,היה ממקימי  יחידת "עוקץ" ואף נתן לה את שמה (בניגוד למה שמקובל לחשוב, מקור השם הוא הזמר סטינג, כך ששם היחידה גם קשור למוסיקה). היום היחידה מפורסמת אולם בשנות התשעים היא היתה סוג של סטרטאפ מבצעי. כשהשתחרר למד באנגליה הנדסת בנין ומנהל עסקים וחזר לבנות פרוייקטים בישראל, ביניהם קניון גבעתיים ושער יפו. כיום הוא עוסק בנדל"ן בארץ ובעולם וסוחר בשוק ההון.

רן הלך לעתודה האקדמית, למד הנדסת אלקטרוניקה, ושירת שירות ארוך כקצין ביחידה 8200 שם הקים יחידה העוסקת בבינה מלאכותית. כשהשתחרר עבד בהיי טק הישראלי ואז עבר לגור בניו יורק למשך 12 שנים. הוא המשיך לעסוק בתחום כמדען וגם כיזם והקים מספר חברות. היום הוא מדען ראשי בסטרטאפ שמפתח טיפול פסיכולוגי דיגיטלי.

שנינו התחתנו ויש לנו ילדים, חלקם כבר אנשים בוגרים. גם האהבה והנישואין וגם ההורות הם חלק גדול ממי שאנחנו והרבה מהשירים עוסקים באבהות בצורה ישירה או עקיפה. הקליפ לשיר "ילדה שלי" משלב קטעים מסרטי משפחה של הבנות הגדולות שלנו 🙂

שאלה: איך אירע המפגש המחודש? באילו נסיבות? האם הקליק החדש נוצר מיד? מי העלה את הרעיון לחזור וליצור מוזיקה יחדיו?

כשרן חזר מארה"ב הוא חיפש את אמיר במשך כמה חודשים (רן: לא היה לאמיר פייסבוק בזמנו) ובסוף הסתבר ששנינו גרים מרחק של כמה רחובות אחד מהשני ברעננה. נפגשנו והיה ברור שרוצים לחזור לנגן. בהתחלה ניסינו לארגן את הלהקה מפעם. קנינו ציוד חדש ועשינו חזרות, אבל חלק נטשו די מוקדם וחלק רצו להמשיך בכוון פחות מקצועי ויותר לנגן בשביל הכיף. שנינו הבנו שאנחנו רוצים לעבוד על חומר חדש ולא על החומר מפעם, ולעשות את זה באותה הרצינות ובאותה רמת מקצועיות ששאפנו לה בצבא ובעבודה. חיפשנו מפיק מוסיקלי שיבין מאיפה אנחנו מגיעים ולאן אנחנו שואפים להגיע, ויצרנו קשר עם גיל סמטנה. מעבר לכל מה שידוע על התרומה העצומה של גיל לרוק הישראלי כמוסיקאי ומפיק, גילינו אדם מעצים וחכם. נפגשנו והיה חיבור אישי ומוסיקלי מיידי, ונכנסנו לאולפן שלו במטרה להקליט שני שירים ראשונים. משם כבר הכל התגלגל.

שאלה: האם הצליל הנוכחי שלכם הוא המשכו של הצליל שיצרתם לפני 30 שנה? באם לא, אילו סגנונות, להקות ואלבומים השפיעו עליכם ביצירה החדשה העכשווית?

אולי בצורה מאוד עקיפה. נקודת ההתחלה שלנו היא תמיד המילים של השיר, והנושאים של מילות השירים משקפות הרבה ממה שלמדנו וחווינו במשפחה ובעבודה. חוויות, התלבטויות ומחשבות שכנראה משותפות כמעט לכולם. בגיל 17 היינו בעיקר כועסים והכרנו רק את הסביבה הקרובה שגדלנו בה. עם הזמן מרחב החוויות של בן אדם מתרחב והפרספקטיבה מאוד משתנה ואיתה המילים. אחד מהדברים החשובים שלמדנו בעבודה עם גיל, הוא לחשוב קודם על מה ישרת את המילים כשחושבים איך להגיש אותו, ולנסות לא לסגור את תחומי הגיזרה לסגנון מוסיקלי מסויים. בגלל זה "גלגלי הזמן" מכיל שירים שנעים בין בלדות לבין מטאל. הכל בהתאם למה שהשיר אמור להביע.

שאלה: כיום, איך אתם משלבים את החיים השוטפים לצד החזרה למסלול של מוזיקאים יוצרים? האם מדובר במהפך שמשמעותו נטישת כל העשייה הקודמת לטובת היצירה המוזיקלית או שמדובר ב"שעות שאחר העבודה", תחביב שלוקחים אותו צעד אחד יותר קדימה?

מוצאים את הדרך… קודם כל עובדים בתדירות מאוד נמוכה ביחס לתדירות עבודה של מוסיקאים במשרה מלאה. סשן פה סשן שם… הקלטת האלבום לקחה כמעט שלוש שנים בעיקר מהסיבה הזו. שנינו עובדים הרבה מול ארצות הברית, אז לפעמים קובעים סשן בבוקר ועובדים בלילה עד מאוחר או שמנגנים בימי שישי. הזמן נגזל בעיקר מהמשפחה, אבל גם זה במינון. בקיצור עובדים לאט 🙂

שאלה: מי הם המוזיקאים שהצטרפו אליכם? הן במהלך הקלטת החומרים החדשים, הן מבחינת הנגנים שיופיעו לצדכם בהרכב במופע ההשקה?

אחד הדברים הכי כייפים בתהליך של עבודה על אלבום ומופע זה האנשים שאתה זוכה להכיר בדרך. דרך גיל הכרנו את ביל צור שמנגן את מרבית הקלידים באלבום ומיקסס את כולו. ביל תרם המון מבחינת הצבע של הסאונד האלבום מה שגיל קורא לו לפעמים סאונד של "סינתיסייזריסט" ולא רק "קלידן". רונן הילל עשה את כל עבודת המאסטרינג והצליח להוציא איזה "אומף" בבס תופים שתמיד התקשנו להוציא. במופע מנגן בס אבי חזות, מוסיקאי אדיר שזכות גדולה לעבוד איתו ואדם שמשרה רוגע בל יתואר. הקלידן בהופעה הוא רותם ג'ראד – ילד פלא שסיים רימון בגיל 20 ומביא איתו איזו רוח נעורים מגניבה גם בסאונד וגם בחדר החזרות. אבי ורותם גם ניגנו בהקלטות בשירים האחרונים שנכנסו לאלבום. חוץ מזה יש עוד המון אנשים שהכרנו והתחברנו אליהם מאוד, אנשי סאונד ותאורה ועיצוב וכו' וכו'. יש בין כל האנשים שעוסקים במוסיקה איזה וויב מגניב משותף שמחבר אותם. לא משהו שמוצאים באף מקצוע אחר.

שאלה: האם כבר הופעתם מאז האיחוד המחודש? היכן? מה ניגנתם?

הופענו בספטמבר בטרמינל 4 במתחם התחנה בתל אביב. מופע שכולו חומר מקורי כולל כל שירי האלבום (שבזמן ההופעה עדיין לא יצא). הופעת ההשקה של "גלגלי הזמן" מתוכננת ל-17 בנובמבר בזאפה הרצליה ויש לנו הכבוד והעונג לארח את חמי רודנר, כך שבנוסף לחומרים של האלבום ננגן יחד כמה שירים של חמי ושל איפה הילד. יותר מכל דבר, התגעגענו לבמה, רק כשעמדנו בתוך העשן והאורות הבנו עד כמה. העבודה היצירתית באולפן מאוד כייפית, אבל כשקורה משהו עם הקהל במופע חי זה משהו אחר לגמרי. אין לזה תחליף.

שאלה: מהיכן צומח החיבור עם חמי רודנר? מה צפוי להיות במהלך האירוח שלו במופע?

חמי ואנחנו בני אותו הדור ויש המון במשותף. המוסיקה של חמי ליוותה אותנו תמיד בתקופות חיים שונות. זה התחיל עם "זמן סוכר"  שיצא כשהיינו בצבא ומאז השירים ליוו אותנו כשהכרנו את נשותינו לעתיד והתחתנו והקמנו משפחה (רן זוכר את עצמו נוסע בסוזוקי פיצפונת עם גילי אישתו לעתיד, החלונות פתוחים והוא צורח את "לבן בחלום שחור" עם הרדיו 🙂 בחודשים האחרונים גילינו שיש לנו מספר חברים משותפים. יעל מרגלית מהמון ווליום, הכירה אותנו פעם כשהיינו להקת תיכון, והיא עשתה את החיבור. במופע אנחנו מתכננים איתו כמה הפתעות, אבל לא רוצים לקלקל אותן 🙂 הרבה אנרגיה תהיה שם על הבמה.

 

כדאי מאוד לציין כי בתאריך 17 בנובמבר ההרכב קאדנס יחגוג את השקת האלבום במופע שיתקיים במועדון זאפה בהרצליה במהלכו יתארח חמי רודנר.

לקינוח – קצת ויז'ואל מהסינגלים ששוחררו במהלך השנה

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close