הטמפטיישנס, סמוקי רובינסון והמירקלז, מרווין גאיי, מרת'ה ריבס, דיאנה רוס והסופרימס, חמישית ג'קסון, פור טופס, גליידיס נייט והפיפס, ליונל ריצ'י והקומודורס, כל אלו הם חלק מהשמות שיצרו, בצעו והופיעו תחת כנפיה של חברת התקליטים "מוטאון" שחיברה בין העולם האפרו אמריקאי, המוזיקה השחורה, לבין העולם הלבן שרק חיפש את הריגושים והגרוב.
חברת התקליטים מוטאון (על שם הכינוי מוטור טאון – דטריוט עיר המכוניות שם היא צמחה ופרחה בתחילת הדרך) או בשמה המקורי – טמלה מוטאון, על שום החיבור בין שני גופים מסחריים שעסקו בניהול אמנים אפרו אמריקאים, עשתה היסטוריה של ממש בעולם המוזיקה. כיום היא עוד בראנצ' בתוככי חברת המוזיקה הגלובלית הענקית "יוניברסל מיוזיק גרופ".
כחובב מוזיקה נלהב בשנות השבעים וכתקליטן מתחיל במתנ"סי העיר תל אביב לצד כמה ממועדוני הלילה בדרומה של העיר, אלבומי הלייבל היו חלק נכבד מהאוסף עימו הייתי רץ בלילות מעמדת תקלוט אחת לשנייה, חלק גדול מהם מצוי עד היום בארון התקליטים שלי למרות שבימים אלו אני מעדיף יותר את השלט של הסמאטרט TV ומערכת ההגברה כדי "להפוך תקליטים" בשירותי הסטרימינג שהשתלטו על תעשיית המוזיקה העולמית.
כאשר טוני פיין, כן, השדרן, התקליטן והעורך המוזיקלי המיתולוגי האחראי בין היתר על חשיפתם של רבים מלהיטי הלייבל דאז למאזיני הרדיו הפנה את תשומת ליבי לעובדה שקיים בארץ הרכב המשמר את אותם להיטים במסגרת מופעי מחווה זה היה ברור שמישהו צריך לתעד את העניין, כך הגיע טוני פיין בשבוע שעבר למועדון גריי ביהוד כדי לחוות ולתעד את המופע הזה. במקביל קיימתי שיחה\ראיון עם ישראל חדד, מוזיקאי העומד מאחורי, ובעצם במרכזו של הפרויקט המוזיקלי הזה אשר סיפר כי הרעיון להקמת ההרכב שישחזר את הצליל שאפיין את אותם להיטים שצמחו בלייבל ההוא קרם עור וגידים לפני שלוש שנים, התובנה הגיעה אחרי שעות אין ספור של האזנה למוזיקה משנות ה 50' וה 60'.
מה שמיוחד ומשך את ישראל חדד לרעיון זה הצליל המיוחד והדומה, קוו מאפיין למוזיקת הנשמה השחורה, של אין ספור להיטים ושירים נפלאים, שהגיעו מאותה חברת תקליטים מדטרויט, בה עבדו מוזיקאים, כותבים ומלחינים, ולא מעט כוכבים שצמחו שם והגיעו לגדולות עם השנים, (על אותם אנשי אולפן שיצרו את הצליל הייחודי ללייבל ניתן ללמוד מהסרט – Standing in the Shadows of Motown).
לדברי ישראל חדד, הדגש במופע – "חגיגה של מוטאון" הוא לאו דווקא על הכוראוגרפיה, או ההגשה שאפיינו מאד את האומנים של מוטאון, אלא יותר דגש על השירים עצמם והביצוע המוזיקלי שלהם. למעשה זו מחווה לאותם מוזיקאים, נגנים הגדולים, באולפן או בהופעות, ולא זכו להכרה כמו הזמרים עצמם.
על פי דבריי ישראל חדד, הלהקה מבצעת במהלך ההופעה רשימה מכובדת של להיטי מוטאון בצורה הכי שמחה וקצבית שאפשר. ולמרות שהקהל לא מכיר את כל השירים, הוא נסחף אחרי הגרוב – הקצב המשגע, והכישרון הבלתי נתפס של הזמרים – הזמרים אלמוג קפח וורד סספורטס לצידם של הנגנים ערן זילברברג נגן הבס וישראל חדד עצמו על התופים והניהול המוזיקלי, עומר זאבי בגיטרות, אודי אפרת בקלידים, יבגני גולדנברג ןמרק רוזן בכלי נשיפה.
כך ישראל מסכם את הרעיון – "המוזיקה של מוטאון , הפכה לשם דבר בעולם מהר מאד , ועד היום . אנחנו ( הלהקה ) בעצם מנסים להפיץ בשמחה רבה את השירים הנהדרים של מוטאון , ונותנים את הכבוד הראוי , בכל הארץ , איפה שרק ניתן . במופע שלנו אורח כבוד וחבר מתחילת הדרך הוא המתופף האגדי אלון הלל , שמחבק ומפרגן לנו מכל הלב".
אם אתם נמנים על הקהל שאוהב לחגוג ולרקוד את השירים ההם, אזי ההרכב עתיד להופיע בתאריך 1 בנובמבר במועדון שבלול במשכנו החדש ברחוב קרליבך בתל אביב (היכן ששכן מועדון הגנקי), מופע צהריים.
לחצו לעיון בגלריית התמונות המלאה מהמופע
קטעי וידאו מהמופע
