דיווח מהשטח

הסיפור בגדול של דניאל רובין

דניאל רובין חגגה אמש את השקת אלבומה החדש "הסיפור בגדול" במועדון בסקולה, היינו שם.

כאילו וכל נוער בנימינה ורעננה נחת אמש במועדון בסקולה בדרום תל אביב, מאות צעירים וצעירות, במיוחד צעירות, מלאו את החלל הגדול של המועדון לקראת המופע של דניאל רובין, מוזיקאית, זמרת יוצרת, תמלילנית, מלחינה ומנגנת המלווה בהרכב על טהרת המין הנשי הכולל את אלכס משה בגיטרה, קלידים ושירות, רוני בר הדס בגיטרת בס, גיטרה ושירות, מיכל אליסיף בתופים ושירות ובתפקיד המפיק המוזיקלי עמרי אמדו שגם הצטרף בתחילת המופע למספר שירים כאורח.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במשך שעה ומחצה הגישה דניאל רובין אסופת שירים מאלבומה הטרי "הסיפור בגדול" עליו כתבתי את המשפט הבא – "אפשר לומר על האלבום וכמובן על יצירתה של דניאל רובין כי מדובר באסופה עברית איכותית שיודעת להתרומם מעבר להבלי היום יום עם המון מוסרי השכל קטנים ותובנות עצמיות מהחיים." זאת לצד אלבומה הקודם "כלום לא עובר לידי" אך מבלי ייצוג לפרי הבוסר שלה – אלבום EP אותו הספיקה להשיק כשהייתה עדיין חיילת בלהקה הצבאית "קיטבג" של חיל החינוך והנוער. חבל…

אז מה היה לנו במופע?

הרבה אורחים, כולם נמנים על המין הגברי, הראשון כאמור עמרי אמדו המפיק המוזיקלי של האלבום הטרי והמופע עצמו, עמרי אחראי גם על הפקתו של האלבום הקודם "כלום לא עובר לידי" שאת שיר הנושא שלו בחרה דניאל רובין לבצע כחלק מטרילוגיית ההדרן במופע ויחד עם אלון עדר שממש אין צורך להציגו, שהיה בעצם האורח המרכזי במופע וביצע יחד עם דניאל רובין ולבד חמישה שירים במהלכו. אורח נוסף במופע היה יונתן בלומנפלד, תסריטאי טלוויזיה, כותב, מלחין, אמן ספוקן וורד (אלוף ישראל בפואטרי סלאם לשנת 2014…), וחבר בלהקת DirtyFly.

השירים של דניאל רובין הם בגדול מה שקרוי פופ ישראלי, אולם יש בהם מעבר להגדרה הכל כך פשוטה, בסיסית ולא אומרת כלום, האיכות בטקסטים של שיריה היא די יוצאת דופן בשדות הפופ הישראלי העכשווי, הייתי מתייג אותה יותר למחוזות הפולק פופ עכשויי ארצישראלי (אם יש כזו סוגה מוזיקלית), רוצה לומר שיש איכות ועושר שפה בנרטיבים הטמונים בתמלילים.

אפשר לומר שגם הקהל עצמו היה שותף פעיל במופע, בחלק שקרוי שירה בציבור, עניין שליווה את חלקם הגדול של השירים, חיבור אינטראקטיבי שכזה, יופי.

דניאל רובין אמורה לחזור למופע נוסף בתל אביב במסגרת פסטיבל הפסנתר ותארח את דנה ברגר, נשמע שיהיה מאוד נחמד. תרשמו לכם – 14 בנובמבר, אולם קאופמן במוזיאון תל אביב לאמנות, כרטיסים כאן

קטעי וידאו מהמופע

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close